ספר נשים: הלכות אישות, פרק ז
ג) האומר לאשה 'הרי את מקודשת לי בזה, על מנת שיש לי מאתים זוז', או שיש לי בית כור עפר במקום פלוני, אם אכן יש לו באותו מקום, הרי זו מקודשת. ואם אין לו באותו מקום שאומר, הרי זו מקודשת מספק, שמא באמת יש לו שם, והוא מתכוין לקלקלה:
ד) האומר לאשה 'הרי את מקודשת לי בזה על מנת שֶׁאַרְאֵךְ מאתים זוז', או על מנת שאראך בית כור עפר, הרי זו מקודשת, ויראנה. ואם הראה לה הזוזים ביד אחרים, או שהראה לה בית כור עפר בשדה של אחרים, אינה מקודשת, עד שיראנה משלו. לקח המעות בהלואה, או בשותפות, או ששכר השדה או לקחה באריסות, והראה לה, אינה מקודשת, עד שיראנה משלו, כיון שמשמע מלשון 'שאראך' שאראך משל עצמי דבר זה שאמרתי לך:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
