ספר נשים: הלכות אישות, פרק ז
ט) קידשה על מנת שאין בה מומין, והיו בה מומין, והלכה אצל רופא וריפא אותה, אינה מקודשת, שהרי בשעת הקידושין היו בה מומים ולא התקיים תנאו. אבל אם התנה האיש שאין עליו נדרים ושאין בו מומין, והיו עליו נדרים והיו בו מומין, והלך אצל חכם והתירו אצל רופא וריפאו, הרי זו מקודשת, שאין גנאי לאיש במומין שכבר נרפאו, והאשה אינה מקפדת על זאת:
י) האומר לאשה 'הרי את מקודשת לי בזה, על מנת שאתן ליך מאתים זוז מכאן ועד שלשים יום', אם נתן לה בתוך שלשים יום, מקודשת. ואם עברו שלשים יום ולא נתן לה, אינה מקודשת. הרי את מקודשת לי בזוזים אלו לאחר שלשים יום, אף על פי שנתאכלו המעות בתוך שלשים יום, הרי זו מקודשת לאחר שלשים יום. ואם חזר בו בתוך השלשים או חזרה היא, אינה מקודשת:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
