מסכת שבועות, חזרה, פרק ב,ד – פרק ג,ג
פרק ב, משנה ד: המשמש עם אשתו כשהיא טהורה, ואמרה לו שנטמאה, עליו להמתין עד שימות האבר, אך אסור לו לפרוש מיד, ואם פירש חייב חטאת, ואם טעו בית דין והורו שעליו לפרוש מיד, חייבים פר העלם דבר.
משנה ה: אדם שידע שהוא טמא ולא ידע באיזו טומאה, ואחר כך שכח ונכנס למקדש, לרבי אליעזר פטור, ולרבי עקיבא חייב. ואם ידע שהוא טמא ונעלם ממנו המקדש, לרבי אליעזר ורבי עקיבא פטור, ולרבי ישמעאל חייב.
פרק ג, משנה א: הנשבע שבועת ביטוי על העתיד, כגון שיאכל או לא יאכל, ועבר עליה, או כגון על העבר, שאכלתי או שלא אכלתי, והיה הדבר שקר, חייב קרבן. הנשבע שלא יאכל, ואכל כל שהוא, לרבי עקיבא חייב ולחכמים פטור. הנשסע שלא יאכל, ואכל ושתה, חייב קרבן אחד. אך אם נשבע שלא יאכל ושלא ישתה, ואכל ושתה, חייב שני קרבנות.
משנה ב: הנשבע שלא יאכל, ואכל כמה מיני לחמים, כגון חיטין, שעורים וכוסמין, חייב רק קרבן אחד. אך אם נשבע שלא יאכל 'פת חיטים, ופת שעורים, ופת כוסמין', מפרשים שכוונתו היתה שתהיה שבועה על כל מין ומין, ואם אכל מכולם, חייב על כל מין בפני עצמו.
משנה ג: הנשבע שלא ישתה, ושתה משקים רבים, חייב רק קרבן אחד. ואם הפציר בו חבירו שישתה עמו כמה מיני משקים, ונשבע שלא ישתה, ופירט בשבועתו שלא ישתה 'יין ושמן ודבש', מפרשים שכוונתו היתה שתחול שבועה על כל מין ומין, ולכן אם שתה מהם, חייב על כל מין בפני עצמו.
הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן".
(ויקרא רבה)
