מסכת עירובין, פרק ד, שיעור 40

אָמַר רַב נַחְמָן, אָמַר שְׁמוּאֵל, אדם שהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ כמה הוא שיעור תְּחוּם שַׁבָּת, מְהַלֵּךְ אַלְפַּיִם פְּסִיעוֹת בֵּינוֹנִיּוֹת, וְזֶהוּ תְּחוּם שַׁבָּת, לפי שפסיעה בינונית של אדם היא באורך אמה אחת.

וְאָמַר רַב נַחְמָן, אָמַר שְׁמוּאֵל, אדם ששָׁבַת [-שהה בכניסת השבת] בְּבִקְעָה – מקום פתוח, שאינו מוקף מחיצות, ורשאי הוא להלך אלפיים אמה לכל צד, אך אסור לו לטלטל בה, כיון שהיא 'כרמלית', האסורה בטלטול מדרבנן, וְהִקִּיפוּהָ נָכְרִים מְחִצָּה לשם דירה בְּשַׁבָּת, לענין תחום שבת לא השתנה דינו, ומְהַלֵּךְ רק אַלְפַּיִם אַמָּה, ואינו רשאי להלך בכל המקום המוקף מחיצה, כיון שבשעת כניסת השבת לא היה המקום מוקף מחיצות, אך לענין טלטול נשתנה הדין, וּמְטַלְטֵל בְּכֻלָּהּ – בכל המקום שהוקף מחיצה, כיון שאף מחיצה שהוקמה בשבת, בין בהיתר ובין באיסור, נחשבת מחיצה המועילה לענין רשויות עַל יְדֵי זְרִיקָה, שהרי אסור לו לצאת חוץ לאלפיים אמה, ורק על ידי זריקה יכול לטלטל באותו מקום [דעת רש"י שבתוך אלפיים אמה רשאי לטלטל כדרכו, ולדעת תוספות אף בתוך אלפיים אמה אינו מטלטל כדרכו, מהטעם שיבואר להלן בדברי רב הונא, אלא רק על ידי זריקה, שאין זה דרך טלטול]. וְרַב הוּנָא אָמַר, מְהַלֵּךְ אַלְפַּיִם אַמָּה, כפי שהיה קודם הקמת המחיצה, וּמְטַלְטֵל רק בְּאַרְבַּע אַמּוֹת שסביבו [ולהלן יבואר מדוע לא יטלטל בתוך אלפיים אמה]. אֲבָל בְּכֻלָּהּ – מחוץ לאלפיים אמה, עַל יְדֵי זְרִיקָה, לֹּא – אסור לו לטלטל, גָּזְרִינַן שֶׁמָּא יִמָּשֵׁךְ אַחֲרֵי חֶפְצוֹ – גזירת חכמים היא, שמא מתוך שזורק את חפציו חוץ לתחום, יבא להלך בעצמו ולצאת חוץ לתחום שבת. שואלת הגמרא, בְּאַלְפַּיִם אַמָּה מִיהַת לִיטַלְטֵל כִּי אוֹרְחֵיהּ – לכל הפחות יהא רשאי לטלטל בתוך אלפיים אמה אפילו שלא על ידי זריקה, שהרי הוקף המקום במחיצה ונעשה רשות היחיד, ולא שייכת הגזירה שמא ימשך, שהרי באמת מותר לו להלך שם, ומדוע אמר רב הונא שמטלטל רק בתוך ארבע אמות. משיבה הגמרא, מִשּׁוּם דַּהֲוָאֵי כִּמְחִצָּה שֶׁנִּפְרְצָה בִּמְלוֹאָהּ לְמָקוֹם הָאָסוּר לָהּ – כיון שאופן זה דומה לחצר שנפרצה כל המחיצה שבצידה האחד לרשות הרבים או לכרמלית, שאסור לטלטל אף בחצר עצמה. ואף כאן, כיון שמחוץ לאלפיים אמה אסור לו לטלטל [מחמת גזירה שמא יימשך אחר חפציו, ואסור לו להלך לשם], וכיון שאין כל כותל או מחיצה המפסיקים בין המקום המותר בטלטול לבין המקום האסור בטלטול, אסרו עליו חכמים לטלטל בכל המקום אפילו על ידי זריקה, אלא בתוך ארבע אמות כדין כרמלית.

מסייעת הגמרא לשיטת שמואל, שרשאי לטלטל בתוך אותם אלפיים אמה המותרות לו בהילוך: תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל – שנינו בברייתא כשיטתו של שמואל, וכך שנינו, אדם ששבת מחוץ לעיר, ורשאי להלך אלפיים אמה, והָיָה מוֹדֵד את פסיעותיו וְהוֹלֵךְ, וְכָלְתָה מִדָּתוֹ [-מדידת אלפיים אמה] בַּחֲצִי הָעִיר – באמצע עיר, אסור לו להלך יותר מארבע אמות [כיון שלא שבת בתוך העיר, ואין דינו כבני העיר המטלטלים בכולה אפילו היא גדולה מאד], אך מוּתָר לְטַלְטֵל בְּכָל הָעִיר כֻּלָּהּ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲבֹר הַתְּחוּם בְּרַגְלָיו, כלומר שלא ירחיק יותר מאלפיים אמה ממקום הנחת העירוב [כלומר, יכול הוא להלך לאחוריו ממקום שבא, שזהו בתוך אלפיים אמה, אבל אינו רשאי ללכת קדימה, שהרי בכך הוא מתרחק מעירובו יותר מאלפיים אמה]. מסיימת הגמרא את ראייתה, וּבאופן זה, שאסור לו להלך יותר מחצי העיר ובכל זאת שנינו שמטלטל בכולה, בְמַאי [-באיזו דרך הוא] מְטַלְטֵל, לָאו – האם אין הכוונה שרשאי לטלטל עַל יְדֵי זְרִיקָה, ומבאר הרי"ף, פֵּרוּשׁ, כֵּיוָן שֶׁאֵין לוֹ לַעֲבֹר הַתְּחוּם בְּרַגְלָיו, שֶׁהִיא חֲצִי הָעִיר – והתחום הוא באמצע העיר, הֵיאַךְ יְטַלְטֵל בְּכָל הָעִיר כֻּלָּהּ, והרי אינו רשאי להתקדם וללכת בכל העיר, אֶלָּא ודאי כוונת הברייתא שיטלטל עַל יְדֵי זְרִיקָה, והיינו כדברי שמואל, שאף באופן שאסור לו לצאת חוץ לאלפיים אמה, אם המקום מוקף מחיצות רשאי הוא לטלטל בכולו על ידי זריקה, ואין חוששים שמא ימשך וילך אחר חפציו במקום האסור לו בהליכה.