שיעור 643, ספר תהילים, פרק קמא, א-ד

(א) מִזְמ֗וֹר לְדָ֫וִ֥ד יְהוָ֣ה קְ֭רָאתִיךָ ח֣וּשָׁה לִּ֑י הַֽאֲזִ֥ינָה ק֝וֹלִ֗י בְּקָרְאִי־לָֽךְ׃

(ב) תִּכּ֤וֹן תְּפִלָּתִ֣י קְטֹ֣רֶת לְפָנֶ֑יךָ מַֽשְׂאַ֥ת כַּ֝פַּ֗י מִנְחַת־עָֽרֶב׃

(ג) שִׁיתָ֣ה יְ֭הוָה שָׁמְרָ֣ה לְפִ֑י נִ֝צְּרָ֗ה עַל־דַּ֥ל שְׂפָתָֽי׃

(ד) אַל־תַּט־לִבִּ֨י לְדָבָ֪ר ׀ רָ֡ע לְהִתְע֘וֹלֵ֤ל עֲלִל֨וֹת ׀ בְּרֶ֗שַׁע אֶת־אִישִׁ֥ים פֹּֽעֲלֵי־אָ֑וֶן וּבַל־אֶ֝לְחַ֗ם בְּמַנְעַמֵּיהֶֽם׃

פרק קמא

מזמור זה אמר דוד בשעה שהיה בידו להרוג את שאול, והתפלל לה' שיחזקנו לעמוד בנסיון ולא יסית אותו יצרו להרוג את שאול:

(א) מִזְמוֹר לְדָוִד, וקודם שיבקש את הבקשה עצמה (שתבואר מפסוק ד' והלאה), מקדים לבקש, יְיָ, כאשר קְרָאתִיךָ בתפילה זו, חוּשָׁה לִּי – תמהר לענות לי, הַאֲזִינָה קוֹלִי תיכף בְּקָרְאִי לָךְ – כשאני מתחיל לקרוא לך, ואל תמתין לגמר הקריאה.

(ב) תִּכּוֹן – גם בעת שרק אכין את עצמי לתְּפִלָּתִי, תהיה הכנה זו רצויה כמו קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ, מַשְׂאַת כַּפַּי – ואפילו כאשר רק אתחיל לישא כפי כדי להתפלל (וזה קודם להכנה האמורה בתחילת הפסוק), יהיה הדבר בעיניך כמו מִנְחַת עָרֶב – קרבן תמיד של בין הערביים, הבא לאחר כל הקרבנות.

(ג) שִׁיתָה יְיָ שָׁמְרָה לְפִי – תשים ותעמיד שומר לפי, כביכול יהיה מי שמוכן לשמוע מיד את תפילתי ולקיים את בקשתי, נִצְּרָה – העמד נוֹצֵר (שהוא יותר מהשומר) עַל דַּל שְׂפָתָי – הַגְבָּהַת שפתי, שכאשר רק אתחיל להגביה שפתי בבקשה זו, אף שעדיין לא אבקשנו בפירוש, יתקיים הדבר.

(ד) ומבאר מה היא בקשתו, ומדוע כל כך נחוץ למלא אותה במהירות, אַל תַּט לִבִּי לְדָבָר רָע – אל תניח ליצרי להטות ולהסית את ליבי לדבר שאני יודע שהוא רע, והוא, לְהִתְעוֹלֵל עֲלִלוֹת בְּרֶשַׁע – לעשות מעללי רשעות, להשיב לרשע כרשעתו, אֶת אִישִׁים פֹּעֲלֵי אָוֶן – עם בני אדם עושי רעה, והם שאול ואנשיו הרודפים אחרי להורגני בחינם, שלא אבוא להורגם, וּבַל אֶלְחַם בְּמַנְעַמֵּיהֶם – ולא אוכל את לחמם ומעדניהם הנעימים, כלומר, שלא אלך בדרכם.