שיעור 645, ספר תהילים, פרק קמב, א-ד

(א) מַשְׂכִּ֥יל לְדָוִ֑ד בִּֽהְיוֹת֖וֹ בַמְּעָרָ֣ה תְפִלָּֽה׃

(ב) ק֭וֹלִי אֶל־יְהוָ֣ה אֶזְעָ֑ק ק֝וֹלִ֗י אֶל־יְהוָ֥ה אֶתְחַנָּֽן׃

(ג) אֶשְׁפֹּ֣ךְ לְפָנָ֣יו שִׂיחִ֑י צָֽ֝רָתִ֗י לְפָנָ֥יו אַגִּֽיד׃

(ד) בְּהִתְעַטֵּ֬ף עָלַ֨י ׀ רוּחִ֗י וְאַתָּה֮ יָדַ֪עְתָּ נְֽתִיבָ֫תִ֥י בְּאֹֽרַח־ז֥וּ אֲהַלֵּ֑ךְ טָֽמְנ֖וּ פַ֣ח לִֽי׃

פרק קמב

מזמור זה אמר דוד בהיותו נחבא במערה מפני שאול ורודפיו:

(א) מַשְׂכִּיל לְדָוִד, בִּהְיוֹתוֹ מתחבא מפני שאול בַמְּעָרָה, תְפִלָּה.

(ב) הגם שבמערה הייתי ירא לזעוק סתם, שלא ישמעוני האויבים, אך קוֹלִי אֶל יְיָ, אֶזְעָק, ולא אתיירא. ואף שבמערה לא אוכל להתחנן, כי התחנונים נאמרים באריכות דברים, ואף אם לא ייאמרו בקול יגלו שיש אדם במערה, אף על פי כן קוֹלִי אֶל יְיָ אֶתְחַנָּן, לבקש מתנת חינם, ולא אתיירא.

(ג) אף שבמערה לא אוכל לשפוך שיח, כיון ששפיכת שיח נעשית בתנועות וסימנים חיצוניים המראים את חולשתי וצרתי, והמערה חשוכה ואין אדם יכול להכיר בסימנים אלו, אך אֶשְׁפֹּךְ לְפָנָיו שִׂיחִי על הצרה הפנימית שיש לי, כי ה' יכיר בי גם בהיותי בחשיכה. ואף שאין במערה איש שיוכל להושיעני מצרתי, מכל מקום צָרָתִי החיצונית, מהאויבים, לְפָנָיו אַגִּיד, כי הוא יכול להושיעני בכל מקום.

(ד) בְּהִתְעַטֵּף עָלַי רוּחִי – כאשר הגעתי כבר לתכלית החולשה, עד שרוחי כעטופה בתוך הגוף, וכל כוחות הגוף מתכנסים ללב, והנפש קרובה לעזוב את הגוף, ואין שום אדם שיכול למצוא לי נתיב להמלט בו מהמערה, בלי שיכירו בי רודפי, וְאַתָּה (-אבל אתה) יָדַעְתָּ נְתִיבָתִי – את הדרך שאוכל להמלט בה, ומבאר מדוע בדרך הטבע אינו יכול להמלט מאויביו, כי האויבים הקיפוני מכל צד, עד אשר בְּאֹרַח זוּ אֲהַלֵּךְ – בדרך שרציתי ללכת בה, לצד מזרח, טָמְנוּ פַח לִי, שאפול בו וילכדוני.