שיעור 668, ספר תהילים, פרק קנ, א-ג

(א) הַ֥לְלוּ יָ֨הּ ׀ הַֽלְלוּ־אֵ֥ל בְּקָדְשׁ֑וֹ הַֽ֝לְל֗וּהוּ בִּרְקִ֥יעַ עֻזּֽוֹ׃

(ב) הַֽלְל֥וּהוּ בִגְבֽוּרֹתָ֑יו הַֽ֝לְל֗וּהוּ כְּרֹ֣ב גֻּדְלֽוֹ׃

(ג) הַֽ֭לְלוּהוּ בְּתֵ֣קַע שׁוֹפָ֑ר הַֽ֝לְל֗וּהוּ בְּנֵ֣בֶל וְכִנּֽוֹר׃

פרק קנ

מבאר במזמור זה שיש שני מיני הילולים לה', הילול על הנהגתו בדרכי הטבע, והילול על הנהגתו הניסית:

(א) הַלְלוּ יָהּ, הַלְלוּ אֵל בְּקָדְשׁוֹ – על הנהגתו המתייחסת אל הקדושה, הנעשית למעלה מדרכי הטבע, על ידי המלאכים ושם קדשו, הַלְלוּהוּ בִּרְקִיעַ עֻזּוֹ – על ההנהגה הסדורה על ידי הרקיע והכוכבים, בדרכי הטבע שקבע ה' בעולם.

(ב) הַלְלוּהוּ בִגְבוּרֹתָיו, כאשר ה' מתגבר לשדד את מערכות הטבע ולהנהיג את העולם בדרך נס ופלא, הַלְלוּהוּ כְּרֹב גֻּדְלוֹ – כפי ריבוי הגדולה שקבע בעת הבריאה, והם חוקי הטבע שחקק וקבע באותו זמן, ונשארו קיימים כמו שהם.

(ג) וכאשר יהללוהו "בְּקָדְשׁוֹ" ו"בִגְבוּרֹתָיו", וזהו לעתיד לבוא כאשר תהיה ההנהגה בדרך ניסים גלויים, אזי הַלְלוּהוּ בְּתֵקַע שׁוֹפָר, כי תקיעת השופר מראה על יראת הרוממות שתהיה באותו זמן מה' והדר גאונו, הַלְלוּהוּ בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר, שהם מראים על השמחה הגדולה שתהיה באותו הזמן.