ספר נשים: הלכות אישות, פרק יז
א) מי שהיה נשוי נשים רבות, ומת, כל אחת מהן שנשאת בתחלה לאחרות קודמת ליטול כתובתה, ואין אחת מהן נוטלת אלא בשבועה, ואין לאחרונה אלא מה ששיירה האשה שנשאת לפניה, וגם היא נשבעת ונוטלת השאר. וכן אם היה עליו (-על הבעל שמת) שטר חוב, אם היה החוב קודם, גובה בעל חוב תחילה. ואם הכתובה קדמה, גובה האשה תחלה, והנשאר לבעל חוב:
ב) במה דברים אמורים, בשהיתה הקרקע שבאו לגבות ממנה קנויה לו בשעת הנישואין וגם בשעה שלוה הוא, שבאופן כזה הדין נותן שכל הקודם בשטר תחלה, זכה תחלה. אבל אם נשא נשים זו אחר זו, ולוה בין קודם נישואין בין אחר נישואין, ורק אחר שנשא ולוה קנה קרקע, כולן חולקין כאחד, ששיעבוד כולן כאחד בא, שבשעה שקנה את הקרקע כבר היה משועבד לכל – לנשים ולבעל חובו, ואין כאן דין קדימה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
