מסכת כלים, פרק כג, משנה ב

משנה ב: אֵלּוּ טְמֵאִין מִשּׁוּם מֶרְכָּב, זָרֵיז הָאַשְׁקְלוֹנִי, וּמְדוֹכָה הַמָּדִית, וְעָבִיט שֶׁל גָּמָל, וְטַפֵּיטָן שֶׁל סוּס. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף טַפֵּיטָן שֶׁל סוּס טָמֵא מִשּׁוּם מוֹשָׁב, מִפְּנֵי שֶׁעוֹמְדִין עָלָיו בַּקֻּמְפּוֹן. אֲבָל אֻכָּף שֶׁל נָאקָה, טָמֵא:

משנה ב: במשניות הבאות יבואר החילוק שבין טומאת 'מושב', לבין טומאת 'מרכב', ולפני שיבואר (במשנה ג') חילוקי הדינים שביניהם, מבארת משנתנו שטומאת 'מרכב' היא בדברים שאין דרך לשבת עליהם באופן רגיל, אלא בדרך רכיבה, ברגלים פסוקות. אֵלּוּ כלים טְמֵאִין רק מִשּׁוּם מֶרְכָּב (ולא משום 'מושב'), זָרֵיז הָאַשְׁקְלוֹנִי – חגורת עור ארוכה הכרוכה על החמור, והיתה מצויה באשקלון, וּמְדוֹכָה הַמָּדִית – בול עץ שחוקקים באמצעו צורת מכתשת, ויושבים בקצוות העץ כדרך רכיבה וכותשים את התבואה באותה מכתשת, וְעָבִיט – כר שֶׁל גָּמָל, שיושבים עליו בעת הרכיבה על הגמל, וְטַפֵּיטָן – אוכף שֶׁל סוּס, כל אלו כיון שהדרך לרכב עליהם ולא לשבת עליהם, מטמאים טומאת מרכב ולא טומאת מושב. רַבִּי יוֹסֵי חולק אוֹמֵר, אַף – אפילו טַפֵּיטָן שֶׁל סוּס, שדרך לרכוב עליו בפיסוק רגלים, טָמֵא גם מִשּׁוּם מוֹשָׁב, מִפְּנֵי שֶׁעוֹמְדִין עָלָיו בַּקֻּמְפּוֹן – בשדה שמשחקים שם הלוחמים ברכיבה על סוסים, לעיתים עומדים הם ברגלים זקופות על גבי הטפיטן של הסוס (כדי להראות את כוחם ברכיבה, או כדי להיטיב להלחם, וכדומה), ובאופן זה נחשב הוא כמושב, ולכן תמיד מקבל הוא טומאת מושב (אמנם תנא קמא חולק וסובר שדנים את הטפיטן לפי רוב תשמישו, וכיון שבדרך כלל הוא משמש לרכיבה, הרי הוא מטמא רק טומאת מרכב ולא טומאת מושב). אֲבָל אֻכָּף שֶׁל נָאקָה, כיון שאינו משמש רק לרכיבה אלא גם לישיבה, אף לדעת תנא קמא הרי הוא טָמֵא טומאת מושב.