שיעור 1, מגילת קהלת, פרק א, א-ב

א דִּבְרֵי֙ קֹהֶ֣לֶת בֶּן־דָּוִ֔ד מֶ֖לֶךְ בִּירֽוּשָׁלִָֽם׃ ב הֲבֵ֤ל הֲבָלִים֙ אָמַ֣ר קֹהֶ֔לֶת הֲבֵ֥ל הֲבָלִ֖ים הַכֹּ֥ל הָֽבֶל׃

בפתיחת הספר מודיע מי הוא הכותב, ומה הם המעלות שהשיג, שמכוחם מלמד הוא דעת לאחרים. וכיון שיש שלש מעלות הכרחיות לאדם, חכמה, גבורה ועשירות, והם גם התנאי לנבואה, מבאר תחילה שהשיג את המעלות האלו, ומלמד שמעלות אלו הן טובות רק כאשר משתמש בהם האדם לשם שמים, ולא כשמשתמש בהם לדברי חול, וכמו שאמר הנביא (ירמיהו ט' כ"ב) "אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ וְאַל יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ אַל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ":

(א) דִּבְרֵי קֹהֶלֶת, הוא שלמה המלך, שהיה חכם מכל האדם והקהיל וקיבץ את כל החכמות שבעולם, בֶּן דָּוִד, שהיה גבור אמיתי הכובש את יצרו, והיה מפורסם בחסידותו ובמידותיו הטובות, מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם, והיה עשיר מופלג.

(ב) ותחילה אומר באופן כללי שאין תועלת בשלשת הדברים הללו, כאשר אין משתמשים בהם לצורך התורה ועבודת ה', ואחר כך יבאר את ענינו של כל אחד מהם בפני עצמו. לגבי מעלת החכמה והגבורה, שהן מעלות עצמיות באדם, אומר, הֲבֵל הֲבָלִים – ההבלים שבחכמה, הם הבל, אָמַר קֹהֶלֶת, אך לא ניתן לומר שכל ענין החכמה היא הבל, כי כאשר משתמשים בהם לדברים נכונים, אפילו בדברי חול, יש בהם תועלת. ואומר שנית לגבי הגבורה, הֲבֵל הֲבָלִים, שגם בה יש דברים נצרכים, אך ההבלים שבה, הם הבל. אך לגבי מעלת העושר אומר, הַכֹּל הָבֶל, כי העשירות היא דבר חיצוני ואינה מעלה באדם עצמו, ואין זה אלא נסיון מה' לראות אם ינהג בממונו כראוי, ואם נהג כראוי עמד בנסיון, ואם לא נהג כראוי הרי נכשל בנסיון, ובכל מקרה אין זו מעלה אמיתית שניתן להשתבח בה.