שיעור 28, מגילת קהלת, פרק ה, יא-טז

יא מְתוּקָה֙ שְׁנַ֣ת הָֽעֹבֵ֔ד אִם־מְעַ֥ט וְאִם־הַרְבֵּ֖ה יֹאכֵ֑ל וְהַשָּׂבָע֙ לֶֽעָשִׁ֔יר אֵינֶ֛נּוּ מַנִּ֥יחַֽ ל֖וֹ לִישֽׁוֹן׃ יב יֵ֚שׁ רָעָ֣ה חוֹלָ֔ה רָאִ֖יתִי תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ עֹ֛שֶׁר שָׁמ֥וּר לִבְעָלָ֖יו לְרָֽעָתֽוֹ׃ יג וְאָבַ֛ד הָעֹ֥שֶׁר הַה֖וּא בְּעִנְיַ֣ן רָ֑ע וְהוֹלִ֣יד בֵּ֔ן וְאֵ֥ין בְּיָד֖וֹ מְאֽוּמָה׃ יד כַּֽאֲשֶׁ֤ר יָצָא֙ מִבֶּ֣טֶן אִמּ֔וֹ עָר֛וֹם יָשׁ֥וּב לָלֶ֖כֶת כְּשֶׁבָּ֑א וּמְא֨וּמָה֙ לֹֽא־יִשָּׂ֣א בַֽעֲמָל֔וֹ שֶׁיֹּלֵ֖ךְ בְּיָדֽוֹ׃ טו וְגַם־זֹה֙ רָעָ֣ה חוֹלָ֔ה כָּל־עֻמַּ֥ת שֶׁבָּ֖א כֵּ֣ן יֵלֵ֑ךְ וּמַה־יִּתְר֣וֹן ל֔וֹ שֶֽׁיַּעֲמֹ֖ל לָרֽוּחַ׃ טז גַּ֥ם כָּל־יָמָ֖יו בַּחֹ֣שֶׁךְ יֹאכֵ֑ל וְכָעַ֥ס הַרְבֵּ֖ה וְחָלְי֥וֹ וָקָֽצֶף׃

(יא) (לפני שיפרש שעובד ה' מקבל לבדו את כל שכרו), מוסיף כי גם לענין המוות יש הבדל ביניהם, כי המוות אצל הצדיק אינו אלא כשינה, כי קודם שימות מראה לו ה' את כל שכרו המוכן לו, ומתוך כך הוא כביכול שבע וישן, ומת מרצון, ולכן מְתוּקָה היא שְׁנַת (-מיתת) הָעֹבֵד את ה', כי לאחריו יקבל את כל שכרו, ואף אם אסף מצוות רבות, לא יאכלו אחרים את שכרו, אלא אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה, יֹאכֵל לבדו את כל שכרו. וְהַשָּׂבָע לֶעָשִׁיר – אך הרשע, שבעולם הזה היה עשיר ושבע, קיבל בכך את כל שכר מצוותיו, ושבע זה אֵינֶנּוּ מַנִּיחַ לוֹ לִישׁוֹן לאחר מותו, כי יצטרך לסבול אז את כל עונש עוונותיו (נמצא, שהרשע מקבל שכרו בעולם הזה, וגם שכר זה אינו אלא שביעת העינים, אך באמת אינו יכול להשתמש בכל ממונו לעצמו, ואחרים נוחלים אותו, ולאחר מותו סובל יסורים על כל עוונותיו. ואילו הצדיק, כל שכרו שמור לו לבדו לעולם הבא, בין מעט ובין הרבה, ואפילו המוות עצמו אינו קשה בעיניו, אלא הוא כשינה מתוקה עבורו).

(יב) ומוסיף עתה ואומר, שאמנם רעה היא לרשע שמקבל שכרו בעולם הזה, אך יֵשׁ רָעָה חוֹלָה אשר רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, שהיא גרועה יותר, בכך שאף בעולם הזה עצמו העֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ, כי גורם לו צער גם בחייו.

(יג) ומבאר מהו הצער שנגרם לעשיר בעולם הזה, וְאָבַד הָעֹשֶׁר הַהוּא בְּעִנְיַן רָע כל כך, עד שיש לו צער על כך שבתחילה היה עשיר, וְהוֹלִיד בֵּן, וְאֵין בְּיָדוֹ מְאוּמָה.

(יד) כַּאֲשֶׁר יָצָא מִבֶּטֶן אִמּוֹ עָרוֹם, כך יָשׁוּב לָלֶכֶת, כְּשֶׁבָּא, וּמְאוּמָה לֹא יִשָּׂא בַעֲמָלוֹ שֶׁיֹּלֵךְ בְּיָדוֹ.

(טו) ומוסיף שבאמת רעה זו אינה רק כשאבד ממנו העושר בחייו, וְגַם זֹה רָעָה חוֹלָה אצל כל עשיר, שהרי כשמת אינו לוקח עמו שום דבר מנכסיו, כָּל עֻמַּת שֶׁבָּא, כֵּן יֵלֵךְ לבית עולמו, וּמַה יִּתְרוֹן לוֹ שֶׁיַּעֲמֹל לָרוּחַ – להבל ולשוא.

(טז) גַּם כָּל יָמָיו בַּחֹשֶׁךְ יֹאכֵל, כי הוא עמל להתעשר, וְכָעַס הַרְבֵּה בעבודתו, וְחָלְיוֹ – ונעשה חולה מרוב עמלו, וָקָצֶף – וכאשר יש לו הפסדים בממונו הוא קוצף על ה'.