ספר נשים: הלכות אישות, פרק כב
ט) האשה שכתבה כל נכסיה במתנה לאחר, בין קרוב בין רחוק, קודם שתנשא, והיתה כוונתה להבריח את הנכסים מרשות בעלה, אף על פי שאם נתגרשה או נתאלמנה תבטל המתנה, כמו שיתבאר בהלכות מתנה, אין הבעל אוכל פירותיהן. ואם מתה בחייו, אינו יורשן. שהרי נתנה אותן קודם שתנשא. וכשתמות בחיי בעלה יקנה מקבל המתנה מתנתו קנין גמור. ולא עוד, אלא אפילו נתנה מקצת נכסיה או כולם קודם נישואיה וכתבה למקבל קנה מהיום ולכשארצה, שהרי לא קנה קנין גמור עד שתרצה, אין הבעל אוכל פירות אותה המתנה, ואם מתה אינו יורשה:
י) שומרת יבם, שמת בעלה ללא ילדים וזקוקה להתייבם לאחד מאחי בעלה, יש לה רשות למכור וליתן במתנה נכסים שנפלו לה כשהיא שומרת יבם, ואין ליבם פירות אפילו בנכסי צאן ברזל שהכניסה לאחיו, עד שיכנוס. מתה כשהיא שומרת יבם, ולא התייבמה עדיין, יורשיה מאביה יורשין בנכסי מלוג שלה, וכן יורשים הם חצי נכסי צאן ברזל, ויורשי הבעל יורשים כתובתה וחצי נכסי צאן ברזל. ויורשי הבעל חייבין בקבורתה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
