משנה ז: שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ שֶׁאָמְרוּ, חוּץ מִן הַמְּלָל, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ מְכֻוָּנֶת. טְלָיָהּ עַל הַבֶּגֶד, מֵרוּחַ אַחַת, אֵינוֹ חִבּוּר. מִשְּׁתֵּי רוּחוֹת זוֹ כְנֶגֶד זוֹ, חִבּוּר. עֲשָׂאוֹ כְמִין גַּאם, רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּטַלִּית. אֲבָל בְּחָלוּק, מִלְמַעְלָן, חִבּוּר. וּמִלְּמַטָּן, אֵינוֹ חִבּוּר:
משנה ז: כפי שהתבאר לעיל, בגד שיש בו שיעור שלש אצבעות על שלש אצבעות, אף שאינו נטמא טומאת מדרס, הרי הוא מקבל טומאת מת ושאר טומאות. משנתנו מבארת כיצד משערים את הבגד לענין זה: בגד שיש בו שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ אצבעות, שֶׁאָמְרוּ שזהו שיעור קבלת טומאת מת ושאר טומאות, מודדים אותו חוּץ מִן הַמְּלָל – ללא החלק שבקצה הבגד שכופלים ותופרים אותו כדי שלא ייפרמו חוטי הבגד, שאותו חלק שנכפל ונתפר אינו נמדד עם הבגד לענין זה, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ מְכֻוָּנֶת, ואף החלק שנכפל ונתפר נמדד עם הבגד, ואם יש בו שלש על שלש אצבעות הרי הוא מקבל טומאה.
פיסת אריג טמאה (בין אם היה בה שלשה טפחים על שלשה טפחים וטמאה טומאת מדרס, ובין אם היה בה רק שלש אצבעות על שלש אצבעות וטמאה טומאת מת), שטְלָיָהּ – תפרה עַל הַבֶּגֶד הטהור, לכסות קרע שיש בבגד, אם תפרה רק מֵרוּחַ אַחַת, ומשאר שלש הרוחות נשארה תלויה באויר ללא חיבור לבגד, אֵינוֹ חִבּוּר, ואין הבגד נחשב כחלק מהאריג הטמא להיעשות אב הטומאה כמותה (אלא טמא הבגד בטומאת מגע, והיינו ראשון לטומאה). אך אם חיברה מִשְּׁתֵּי רוּחוֹת זוֹ כְנֶגֶד זוֹ, בשני צידי האריג, כגון מזרח ומערב, או צפון ודרום, הרי זה חִבּוּר, ונעשה הבגד כולו אב הטומאה. עֲשָׂאוֹ כְמִין גַּאם, והיינו שתפר את האריג לבגד כצורת האות ר', רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא את הבגד כאב הטומאה, כיון שהוא סובר שזהו חיבור גמור, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין, כיון שלשיטתם אין זה חיבור גמור. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, שאם תפר את המטלית בבגד בצד אחד בלבד אין זה נחשב חיבור גמור, בְּטַלִּית, והיינו רצועת בד ארוכה שניתן להתעטף בה מכל צד, ונמצא שיתכן שיתעטף בה האדם כאשר התפר שמחבר את המטלית לבגד נמצא בחלק התחתון של המטלית, והמטלית נכפפת למטה כיון ששלשת צדדיה פתוחים, ואינה מכסה את הקרע שבבגד, ולכן אין זה נחשב חיבור. אֲבָל בְּחָלוּק, שיש לו שרוולים וכדומה, שניתן ללובשו רק בדרך אחת ואי אפשר להופכו וללובשו, אם היה התפר מִלְמַעְלָן, אפילו מצד אחד בלבד, הרי זה חִבּוּר, שהרי תמיד המטלית תלויה מעל הקרע שבבגד ומכסה אותו כראוי. וּמִלְּמַטָּן, אֵינוֹ חִבּוּר, כיון שנכפפת המטלית כלפי מטה, ואינה מכסה את הקרע, ואין זה נחשב חיבור.
