שיעור 265, ספר ירמיהו, פרק מט, יד-טז

יד שְׁמוּעָ֤ה שָׁמַ֨עְתִּי֙ מֵאֵ֣ת יְהוָ֔ה וְצִ֖יר בַּגּוֹיִ֣ם שָׁל֑וּחַ הִֽתְקַבְּצוּ֙ וּבֹ֣אוּ עָלֶ֔יהָ וְק֖וּמוּ לַמִּלְחָמָֽה׃ טו כִּֽי־הִנֵּ֥ה קָטֹ֛ן נְתַתִּ֖יךָ בַּגּוֹיִ֑ם בָּז֖וּי בָּֽאָדָֽם׃ טז תִּֽפְלַצְתְּךָ֞ הִשִּׁ֤יא אֹתָךְ֙ זְד֣וֹן לִבֶּ֔ךָ שֹֽׁכְנִי֙ בְּחַגְוֵ֣י הַסֶּ֔לַע תֹּֽפְשִׂ֖י מְר֣וֹם גִּבְעָ֑ה כִּֽי־תַגְבִּ֤יהַּ כַּנֶּ֨שֶׁר֙ קִנֶּ֔ךָ מִשָּׁ֥ם אוֹרִֽידְךָ֖ נְאֻם־יְהוָֽה׃

֍֍ ֍

(יד) עתה מתנבא על חורבן ארץ אדום לעתיד לבוא, שְׁמוּעָה שָׁמַעְתִּי מֵאֵת ה' בנבואה, וְצִיר בַּגּוֹיִם שָׁלוּחַ – כל הגויים ישלחו ציר ושליח, שיאמר לכל העמים הִתְקַבְּצוּ וּבֹאוּ עָלֶיהָ – על אדום, וְקוּמוּ עליה לַמִּלְחָמָה, כי באחרית הימים יהיו עם אדום מרובים מאד, עד שכל הגויים יצטרכו להתאסף כדי להלחם בהם.

(טו) ועל מראה זה מתפלא הנביא ואומר, מדוע צריכים כל העמים להתאסף כדי להלחם באדום, כִּי הִנֵּה בזמן הנבואה קָטֹן נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם, בָּזוּי בָּאָדָם, ואיך גדלת כל כך במספר ובכבוד, עד שכל העמים נותנים ליבם להלחם בך, וצריכים לאסוף עבור זה את כל האומות.

(טז) ומשיב, תִּפְלַצְתְּךָ הִשִּׁיא אֹתָךְ – העבודה זרה שעשית פיתתה אותך להרגיש ולחשוב שאתה ברום המעלה, זְדוֹן לִבֶּךָ – מה שאתה מכחיש בזדון את עיקרי האמונה, ומחמת כן אתה חושב שאי אפשר לנצח אותך, שֹׁכְנִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע – מצד מקומך שהוא מוקף בסלעים חזקים, תֹּפְשִׂי מְרוֹם גִּבְעָה – וכן מצד מקומך הגבוה, שקשה להגיע אליו ולכובשו, אך אני אומר לך, כִּי תַגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר קִנֶּךָ – הסיבה שהגבהת כל כך את חשיבותך ומקומך, הם רק כדי שמִשָּׁם אוֹרִידְךָ, ותהיה מפלתך קשה יותר, נְאֻם ה'.