כו) הכניסה לו שני כלים או שתי שפחות בתורת נכסי צאן ברזל, ושמו אותן עליו באלף זוז, והוקרו ועמדו באלפים, וגירשה, הרי היא נוטלת אחד באלף שלה, והשני, אם רצתה שתתן דמיו ותטול משום שבח בית אביה שומעין לה:
כז) הנותן מתנה לאשתו, בין שנתן לה קרקע בין שנתן לה מעות ולקחה בהן קרקע, אין לבעל פירות במתנה זו. וכן הנותן מתנה לאשה על מנת שלא יהיה הבעל אוכל פירותיה, אלא יהיו פירותיה לאשה למה שתרצה, אין הבעל אוכל פירות מתנה זו. וכן המוכרת כתובתה בטובת הנאה (והיינו שמשלם לה הקונה דמים לפי שווייה של הכתובה כעת, שאם ימות הבעל קודם יגבה מיורשיו את דמי הכתובה במקום האשה, ואם תמות השה קודם יפסיד הכל), אותן הדמים שייכים רק לאשה, ואין הבעל אוכל פירותיהן:
