מאמר רביעי, לא 6

המשך לא. החבר: מהסימנים שנתנו לעוף טהור, "מותחין לו חוט של משיחה, אם חולק את רגליו שתים לכאן ושתים לכאן בידוע שהוא עוף טמא, שלשה לכאן ואחד לכאן בידוע שהוא טהור". ועוד אמרו: "כל עוף הקולט מן האויר ואוכל טמא, השוכן עם הטמאים ונדמה להם טמא, כזרזיר אצל עורב". ואמרו: "סימן ולד בבהמה דקה – טנוף, ובבהמה גסה – שליא, ובאשה – שפיר ושליא".

ומפלאי חכמתם ודקדוקיהם, בדקדקם בארס בעלי הצפרנים הדורסים, והוא מה שאמרו: "דרוסת חתול ונמיה בגדיים וטלאים, דרוסת חולדה בעוף", ואמרו עוד: "אין דריסה לשועל, אין דריסה לכלב, אין דריסה אלא מדעת, אין דריסה אלא מחיים, ואין דריסה אלא בציפורן, ולא בשן. אין דריסה אלא ביד, לא ברגל". כלומר אין הדורס משליך את ארסו בבעלי חיים רק בצפורן היד, ובכונה תחלה, ולא במקרה, כלומר אם יאחזו צפרניו בבשר הבהמה ללא כונת דריכה. ועוד דבר מפליא מזה מה שאמרו: "מחיים", זאת אומרת אם יקרה שיחתכו את יד הדורס, וצפרניו נשארים נעוצים בבשר הבהמה, אין חשש לדריסה, וטעם הדבר מפני שאינו משליך את ארסו אלא בהפרד ממנה בזמן הוצאת צפרניו מבשר הבהמה. ועל כן אמר "מחיים", לאחר שאמר "מדעת".