הלכות יין נסך וסתם יינם [שנה ב, בלק]
הלכות יין נסך וסתם יינם
ה. שיכר שעושין מן היין שקורין אותו בראנדי, אסור לשתותו, כי כיון שהיה יין גמור בתחילה ביד העכו"ם, שוב אין לו היתר בשנותו את טעמו ועושהו שיכר ע"י בישול מחדש, דהא כבר נאסר בעודו יין, ועיין להגאון חיד"א ז"ל בספרו מראית העין דף ע"ו ע"ג שנשאל על מורה שהורה על שכר הנקרא אנווא"ה ארדיינט"י של עכו"ם לצרפו עוד צירוף אחר ומותר בשתיה, ע"פ תשובה שהובאה בספר אדמת קודש ח"ב סי' י"ג, והשיב הגאון חיד"א ז"ל דזה השכר הוא גופו של איסור ממש שהוא כחו ורוחו של היין, ואם עוד יצרפנו צרוף אחר צרוף הוא האיסור עצמו ומשביחו יותר ולא פקע איסוריה יע"ש:
ודע דאע"ג דימצא בערי אירופא בתי חרושת שעושים מזה השכר של היין בכשרות ע"י ישראל מתחלה ועד סוף בהשגחת הרב של אותו מקום, ועוד ג"כ ידענו כי נתחדש בזה"ז בעה"ק יפו תוב"ב שעושין מזה השכר של היין על ידי ישראל בשביל סחורה ושולחים ממנו קנקנים הרבה למכור בערי אירופא, עם כל זה שיכר זה שמביאים סוחרים גוים למקומותינו למכור אסור בשתיה, דקי"ל כל דפריש מרובא פריש, והרוב הוא יין האסור. מיהו נראה דיש להתירו בהנאה גם לדידן וגם יש להתיר להביאו הישראל מערי אירופא להסתחר בו במקומות אלו, דאיכא בזה תלת ספיקי, והוא, ספק שמא זה השכר שבא לו מהתם הוא נעשה ע"י ישראל בכשרות, הן באותם מקומות הן מאותו של עה"ק יפו תוב"ב ששולחים לשם, ואת"ל זה נעשה בבית חרושת של גוים, שמא הפועלים שעסקו בזה הם היו כולם מאותם שאינם מודים בדת אחר ואין להם שתי וערב ואין מודים בו, דאלו מן הדין אין אוסרים היין בהנאה אלא רק בשתיה כדין הישמעאלים, ואת"ל דאלו הפועלים שעסקו בזה השכר הם עכו"ם, שמא הלכה כמאן דסבר בזה"ז אין העכו"ם אוסרים סתם יינם בהנאה, ואף על גב דספק זה הוא נגד סברת מרן ז"ל, כבר העלינו במ"א דנוכל לעשות ס"ס שיש בו צד אחד שהוא נגד מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו, לכן גם לדידן נוכל להתיר לעשות בשכר זה סחורה ורק בשתיה אסור:
איזה הלכות מעניינים הנזכרים בא"ח ויו"ד... ובחרתי לקרא שם לספר הזה בשם בן איש חי"
(הקדמת המחבר)
