מסכת תרומות, פרק ה, משנה ה
משנה ה: סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה, הִגְבִּיהָהּ וְנָפְלָה לְמָקוֹם אַחֵר, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מְדַמַּעַת כִּתְרוּמָה וַדָּאי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינָה מְדַמַּעַת אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן:
משנה ה: סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה סאים של חולין, שהדין הוא שהיא בטלה ברוב ומותרת באכילה, אך צריך האדם להעלות מתוך התערובת סאה אחת ולתת אותה לכהן, והכהן אוכלה כאילו היא תרומה, הִגְבִּיהָהּ לאותה סאה, וְנָפְלָה לְמָקוֹם אַחֵר, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מְדַמַּעַת כִּתְרוּמָה וַדָּאי – דנים אותה כאילו כולה תרומה, ויש צורך במאה כנגדה כדי לבטלה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינָה מְדַמַּעַת אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן, והיינו שמחשיבים אותה כפי האמת, שיש בה רק אחד ממאה תרומה, ודי בכך שיהא מאה כנגד אותו חלק של אחד ממאה שבסאה (יש אומרים שמחמת כן לעולם אין סאה זו נאסרת, שהרי בה עצמה יש מאה כנגד האחד של התרומה. ויש אומרים שיש צורך שיהיה חוץ מאותה סאה עוד מאה חלקים של חולין כנגד אותו אחד ממאה שבסאה).
