מסכת תרומות, פרק ו, משנה ה

משנה ה: אֵין מְשַׁלְּמִין מִן הַלֶּקֶט וּמִן הַשִּׁכְחָה וּמִן הַפֵּאָה וּמִן הַהֶפְקֵר, וְלֹא מִמַּעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְּרוּמָתוֹ, וְלֹא מִמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ, שֶׁאֵין הֶקְדֵּשׁ פּוֹדֶה אֶת הֶקְדֵּשׁ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים מַתִּירִין בָּאֵלּוּ:

משנה ה: כפי שהתבאר, האוכל תרומה צריך לשלם חולין מתוקנים הראויים להיות קודש, ונעשה דינם כתרומה. אמנם אֵין מְשַׁלְּמִין תשלומים אלו מִן הַלֶּקֶט וּמִן הַשִּׁכְחָה וּמִן הַפֵּאָה, שהם מתנות עניים, וּמִן הַהֶפְקֵר, כיון שכל אלו פטורים ממתנות כהונה, ולא היו ראויים מעולם להיעשות קודש. וְלֹא מִמַּעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, אף שֶׁנִּטְּלָה תְּרוּמָתוֹ, כיון שקודם שניטלה תרומתו לא היה ראוי להיעשות קודש, ואף שעתה כבר ניטלה תרומתו, וְלֹא מִמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ, הגם שֶׁכבר נִּפְדּוּ, כיון שקודם שנפדו לא היו ראויים להיעשות קודש, ואף שעתה כבר נפדו, והטעם בכל אלו הוא שֶׁאֵין הֶקְדֵּשׁ פּוֹדֶה אֶת הֶקְדֵּשׁ, וכל אלו קודם שנפדו נחשבים הקדש, וכיון שבאותו זמן לא היו ראויים להיעשות תרומה, אף אחרי שנפדו אינם ראויים לכך, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים מַתִּירִין בָּאֵלּוּ – במעשר שני והקדש שנפדו, כיון שעתה הם חולין גמורים, ואף שבתחילה לא היו ראויים להיעשות קודש.