שיעור 294, ספר ירמיהו, פרק נא, נט-סד

נט הַדָּבָ֞ר אֲשֶׁר־צִוָּ֣ה ׀ יִרְמְיָ֣הוּ הַנָּבִ֗יא אֶת־שְׂרָיָ֣ה בֶן־נֵֽרִיָּה֮ בֶּן־מַחְסֵיָה֒ בְּלֶכְתּ֞וֹ אֶת־צִדְקִיָּ֤הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָה֙ בָּבֶ֔ל בִּשְׁנַ֥ת הָֽרְבִעִ֖ית לְמָלְכ֑וֹ וּשְׂרָיָ֖ה שַׂ֥ר מְנוּחָֽה׃ ס וַיִּכְתֹּ֣ב יִרְמְיָ֗הוּ אֵ֧ת כָּל־הָֽרָעָ֛ה אֲשֶׁר־תָּב֥וֹא אֶל־בָּבֶ֖ל אֶל־סֵ֣פֶר אֶחָ֑ד אֵ֚ת כָּל־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה הַכְּתֻבִ֖ים אֶל־בָּבֶֽל׃ סא וַיֹּ֥אמֶר יִרְמְיָ֖הוּ אֶל־שְׂרָיָ֑ה כְּבֹֽאֲךָ֣ בָבֶ֔ל וְֽרָאִ֔יתָ וְֽקָרָ֔אתָ אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃ סב וְאָֽמַרְתָּ֗ יְהוָה֙ אַתָּ֨ה דִבַּ֜רְתָּ אֶל־הַמָּק֤וֹם הַזֶּה֙ לְהַכְרִית֔וֹ לְבִלְתִּ֤י הֱיֽוֹת־בּוֹ֙ יוֹשֵׁ֔ב לְמֵֽאָדָ֖ם וְעַד־בְּהֵמָ֑ה כִּֽי־שִׁמְמ֥וֹת עוֹלָ֖ם תִּֽהְיֶֽה׃ סג וְהָיָה֙ כְּכַלֹּ֣תְךָ֔ לִקְרֹ֖א אֶת־הַסֵּ֣פֶר הַזֶּ֑ה תִּקְשֹׁ֤ר עָלָיו֙ אֶ֔בֶן וְהִשְׁלַכְתּ֖וֹ אֶל־תּ֥וֹךְ פְּרָֽת׃ סד וְאָֽמַרְתָּ֗ כָּ֠כָה תִּשְׁקַ֨ע בָּבֶ֤ל וְלֹֽא־תָקוּם֙ מִפְּנֵ֣י הָֽרָעָ֗ה אֲשֶׁ֧ר אָֽנֹכִ֛י מֵבִ֥יא עָלֶ֖יהָ וְיָעֵ֑פוּ עַד־הֵ֖נָּה דִּבְרֵ֥י יִרְמְיָֽהוּ׃

֍֍ ֍

(נט) הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֶת שְׂרָיָה בֶן נֵרִיָּה בֶּן מַחְסֵיָה, בְּלֶכְתּוֹ אֶת (-עבור) צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לבָּבֶל, בִּשְׁנַת הָרְבִעִית לְמָלְכוֹ, וּשְׂרָיָה שַׂר מְנוּחָה – היה השר הנמצא עם המלך בעת מנוחתו, לשוחח עמו על דברי סתר.

(ס) וַיִּכְתֹּב יִרְמְיָהוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר תָּבוֹא אֶל בָּבֶל אֶל סֵפֶר אֶחָד, אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַכְּתֻבִים פה אֶל בָּבֶל.

(סא) וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֶל שְׂרָיָה, כְּבֹאֲךָ בָבֶל, וְרָאִיתָ וְקָרָאתָ – אז תראה ותקרא אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.

(סב) וְאָמַרְתָּ, ה', אַתָּה דִבַּרְתָּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה (-על בבל) לְהַכְרִיתוֹ, לְבִלְתִּי הֱיוֹת בּוֹ יוֹשֵׁב, לְמֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה, כִּי שִׁמְמוֹת עוֹלָם תִּהְיֶה.

(סג) וְהָיָה כְּכַלֹּתְךָ לִקְרֹא אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה, תִּקְשֹׁר עָלָיו אֶבֶן, וְהִשְׁלַכְתּוֹ אֶל תּוֹךְ פְּרָת.

(סד) וְאָמַרְתָּ, כָּכָה תִּשְׁקַע בָּבֶל וְלֹא תָקוּם, מִפְּנֵי הָרָעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵבִיא עָלֶיהָ, וְיָעֵפוּ – ואנשי בבל יתעייפו ולא יוכלו להתחזק עוד. עַד הֵנָּה דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ (ומכאן ואילך אין אלו נבואות ירמיהו, אלא סיפור החורבן כפי שאירע).