מסכת תרומות, פרק ז, משנה א
פרק ז, משנה א: הָאוֹכֵל תְּרוּמָה מֵזִיד, מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחֹמֶשׁ. הַתַּשְׁלוּמִין חֻלִּין, אִם רָצָה הַכֹּהֵן לִמְחֹל, מוֹחֵל:
פרק ז, משנה א: הָאוֹכֵל תְּרוּמָה במֵזִיד, וללא התראה, מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן, וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחֹמֶשׁ, שלא חייבה התורה חומש אלא בשוגג (אך אם היה אוכל במזיד ובהתראה, היה חייב מלקות, ואין אדם לוקה ומשלם). הַתַּשְׁלוּמִין שמשלם האוכל במזיד נשארים חֻלִּין, כיון שרק המשלם על אכילת תרומה בשוגג נעשים תשלומיו כתרומה, וכיון שאינם קודש, אִם רָצָה הַכֹּהֵן לִמְחֹל ולפוטרו מלשלם, מוֹחֵל:
