שיעור 26. שיר השירים, פרק ה, ח-י

ח הִשְׁבַּ֥עְתִּי אֶתְכֶ֖ם בְּנ֣וֹת יְרֽוּשָׁלִָ֑ם אִֽם־תִּמְצְאוּ֙ אֶת־דּוֹדִ֔י מַה־תַּגִּ֣ידוּ ל֔וֹ שֶֽׁחוֹלַ֥ת אַֽהֲבָ֖ה אָֽנִי׃ ט מַה־דּוֹדֵ֣ךְ מִדּ֔וֹד הַיָּפָ֖ה בַּנָּשִׁ֑ים מַה־דּוֹדֵ֣ךְ מִדּ֔וֹד שֶׁכָּ֖כָה הִשְׁבַּעְתָּֽנוּ׃ י דּוֹדִ֥י צַח֙ וְאָד֔וֹם דָּג֖וּל מֵֽרְבָבָֽה׃

(ח) הבינה עתה נפש שלמה שבחייה לא תשיג עוד את הדביקות העליונה באלהיה, וידעה שתשיג זאת שוב רק בעת מיתתה, בזמן שתיפרד הנפש מהגוף פרידת עולם, שאז ה' מתגלה אל הצדיקים בעוד נפשם בגופם, ואז הגוף והנפש יחד משיגים את ה' ועל ידי זה נאספת הנפש אל ה', כי מחמת התגלות זו היא נכספת לדבוק בו ויוצאת אליו בנשיקה, ולכן פונה הנפש אל כוחות הגוף ואומרת, הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם, שזהו הכינוי לכוחות הגוף, אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי, כי בעת הגויעה ירגישו תחילה כוחות הגוף את החולשה וקירבת המוות (כשם שהאברים הרחוקים מהלב נחלשים תחילה ואחר כך הקרובים אל הלב, עד שהלב עצמו מפסיק לפעום, כך הגוף, שהוא רחוק יותר, מרגיש קודם את היחלשות הנפש ויודע שקרובה עת הגויעה), מַה תַּגִּידוּ לוֹ, שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי.

(ט) שואלים כוחות הגוף את הנפש, א. מַה דּוֹדֵךְ מִדּוֹד – במה מיוחדת אהבתך אל דודך העליון יותר משאר האהבות, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים, ב. מַה דּוֹדֵךְ מִדּוֹד – מה הם מעלותיו וסימניו של הדוד העליון הזה, שֶׁכָּכָה הִשְׁבַּעְתָּנוּ, לומר שחולת אהבה את, כי נגעה אהבתו בליבך ותבקשי אותה עד מוות.

(י) משיבה נפש שלמה ואומרת תחילה לכוחות הגוף את מהותו הכללית של ה', דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם – כלול ממידות החסד והגבורה (הרמוזים בלבן ואדום), כי הוא המקור היחיד לכל, לדין ולרחמים, לחיים ולמוות, לטוב ולרע, כי כולם יוצאים משורש אחד, ששורש זה הוא טוב מוחלט ושלם המשתנה רק לפי המקבלים והכנתם, דָּגוּל מֵרְבָבָה – נקבצו בו רבבות כוחות, כלומר, כל הכוחות שבעולם באים ממנו, וזו בחינת שם 'אלהים', הכולל את כל הכוחות כולם, עד שאין במציאות שום דבר מלבדו.