(68) שער הזכירה, פרק טז

וַאֲפִלּוּ אִם כְּבָר נִכְנַס בְּעִנְיַן הַמַּחֲלֹקֶת וְקָשֶׁה לוֹ לְהִפָּרֵד מִשְׁאָר חֲבֵרָיו בָּזֶה, אַף עַל פִּי כֵן יִרְאֶה בְּכָל כֹּחוֹתָיו לְסַלֵּקּ עַצְמוֹ מֵהֶם, וּכְמוֹ שֶׁעָשָׂה אוֹן בֶּן פֶּלֶת, שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּה בְּעֵצָה אַחַת עִם הַבַּעֲלֵי מַחֲלֹקֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, וּלְבַסּוֹף נִשְׁתַּמֵּט מֵהֶם כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בְּפֶרֶק חֵלֶק, וּלְכָךְ לֹא נֶעֱנַשׁ בְּבֹא עֵת פְּקֻדָּתָם. וְלֹא יִשְׁמַע לְדִבְרֵי הַיֵּצֶר הָרָע וְטַעֲנוֹתָיו, שֶׁמְּסִיתוֹ כִּי לֹא לְכָבוֹד יִהְיֶה לוֹ אִם יַפְסִיקּ בָּאֶמְצַע וְלֹא יִגְמֹר הַנִּצּוּחַ, כִּי מוּטָב לָאָדָם שֶׁיִּכָּסֵף בְּעָלְמָא הָדֵין לִפְנֵי אֵיזֶה אֲנָשִׁים יְחִידִים, וְלֹא יִכָּסֵךְ בְּעָלְמָא דְּאָתֵי לִפְנֵי כָּל הַפָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה. וְאָמְרוּ חֲזַ"ל מוּטָב לָאָדָם שֶׁיִּקָּרֵא שׁוֹטֶה כָּל יָמָיו, וְאַל יִהְיֶה רָשָׁע שָׁעָה אַחַת לִפְנֵי הַמָּקוֹם.