ספר נשים: הלכות גירושין, פרק א

כז) וכן תקנו חכמים שיהו מונין בכתיבת הזמן שבגיטין לשם המלכות הקיימת באותו הזמן, משום שלום מלכות. ולכן, אם כתב לשם מלכות שאינה מלכות אותה המדינה, או שכתב לבנין הבית, או לחרבן הבית, אם דרך אנשי אותו מקום למנות בו, הרי זה כשר. ואם אין דרכן למנות בו, הרי זה פסול. וכבר נהגו כל ישראל למנות בגיטין או ליצירה – לבריאת העולם, או למלכות אלכסנדרוס מקדון, שהוא מנין שטרות. ואם כתב לשם מלכות אותו זמן במדינה שיש בה רשות אותה מלכות, הרי זה כשר.
כח) האומר לשנים 'כתבו וחתמו ותנו גט לאשתי', ונתאחר הדבר ימים או שנים, או שנמצא הגט שכתבו בטל והוצרכו לכתוב לה גט אחר כשר אחר כמה שנים, כמו שיתבאר, הרי אלו כותבין זמן הכתיבה ומקום הכתיבה, ולא כותבים את הזמן שאמר להן הבעל בו 'כתבו', ולא אותו המקום שציוה בו הבעל. כיצד, היו העדים עומדים בירושלים כשאמר להן לכתוב ולתת גט לאשתו, והיו עומדין בתשרי, ונתאחרו עד ניסן, והרי הן באותו זמן בלוד, כותבין זמן הגט מניסן, ובלוד, ששם נכתב הגט, כשאר שטרות.