מסכת תרומות, פרק ח, משנה ו
משנה ו: נִקּוּרֵי תְאֵנִים וַעֲנָבִים וְקִשּׁוּאִין וְהַדְּלוּעִין וְהָאֲבַטִּיחִים וְהַמְּלָפְפוֹנוֹת, אֲפִלּוּ הֵם כִּכָּר, אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן, אֶחָד תָּלוּשׁ וְאֶחָד מְחֻבָּר, כָּל שֶׁיֶּשׁ בּוֹ לֵחָה, אָסוּר. וּנְשׁוּכַת הַנָּחָשׁ, אֲסוּרָה, מִפְּנֵי סַכָּנַת נְפָשׁוֹת:
משנה ו: משנתנו ממשיכה לבאר את דינם של מאכלים שיש בהם סכנה, בדומה למשקין מגולים: נִקּוּרֵי (-פירות שיש בהם ניקורים של בעלי חיים) תְאֵנִים, וַעֲנָבִים, וְקִשּׁוּאִין, וְהַדְּלוּעִין, וְהָאֲבַטִּיחִים וְהַמְּלָפְפוֹנוֹת, אֲפִלּוּ הֵם כִּכָּר – גדולים כככר, לא יאמר האדם שאף אם אכל בעל חיים ארסי מצד אחד, אני אוכל מצד אחר, אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן, אֶחָד תָּלוּשׁ וְאֶחָד מְחֻבָּר, כָּל פרי שֶׁיֶּשׁ בּוֹ לֵחָה, הארס מחלחל בכולו, ואָסוּר לאוכלו מפני הסכנה. אך בדבר יבש חותך את המקום המנוקר, ואוכל את השאר. וּנְשׁוּכַת הַנָּחָשׁ – בהמה שננשכה על ידי נחש, ונשחטה, אף שאינה טריפה אֲסוּרָה באכילה, מִפְּנֵי סַכָּנַת נְפָשׁוֹת, כיון שהארס מחלחל בכל גופה, והאוכל ממנה מסתכן.
