(77) שער התבונה, פרק ב

גַּם דִּקְדְּקוּ חֲזַ"ל בִּלְשׁוֹן קָדְשָׁם, בָּעוֹלָם הַזֶּה, לוֹמַר, שֶׁאַל יַחֲשֹׁב הָאָדָם בְּנַפְשׁוֹ: כְּבָר הֻרְגַּלְתִּי בָּזֶה מִכַּמָּה שָׁנִים יוֹתֵר מֵאֻמָּן לְאֻמָּנוּתוֹ, וְאֵינִי צָרִיךְ שׁוּב לָשִׂים עֵינַי וְלִבִּי עַל זֶה כָּל כָּךְ, לָזֶה הוֹרוּ לָנוּ חֲזַ"ל שֶׁלֹּא כֵן הַדָּבָר, אֶלָּא כָּל יְמֵי חַיָּיו יַרְגִּיל הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ בָּאֻמָּנוּת הַזּוֹ לִהְיוֹת בַּטֶּבַע כְּאִלֵּם, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַגְּרָ"א בְּאִגַּרְתּוֹ הַקְּדוֹשָׁה "עָלִים לִתְרוּפָה" וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וְעַד יוֹם מוֹתוֹ צָרִיךְ הָאָדָם לְיַסֵּר אֶת עַצְמוֹ, וְלֹא בְּתַעֲנִית וְסִגּוּפִים, כִּי אִם בְּרֶסֶן פִּיו וּבְתַאֲווֹתָיו, וְזוֹהִי הַתְּשׁוּבָה, וְזֶה כָּל פְּרִי הָעוֹלָם הַבָּא כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי נֵר מִצְוָה" וְגוֹ', אֲבָל "וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר". וְזֶהוּ יוֹתֵר מִכָּל הַתַּעֲנֵיתִים וְסִגּוּפִים שֶׁבָּעוֹלָם וְכוּ' *. וְאָמַר הַכָּתוּב: "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים" וְגוֹ', וּבָזֶה יְכֻפַּר לוֹ כָּל עָוֹן, וְנִצָּל מִשְּׁאוֹל תַּחְתִּית, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ", "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן". אוֹי לְמִי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ בִּשְׁבִיל דִּבּוּר אֶחָד, וּמַה יִּתְרוֹן לְבַעַל הַלָּשׁוֹן. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ הַקָּדוֹשׁ.

הגה"ה: וְכֵן רָאִיתִי כָּתוּב בְּסֵפֶר "רֹאשׁ הַגִּבְעָה", שֶׁכְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לְהִתְנַדֵּב תַּעֲנִית, טוֹב יוֹתֵר שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו הַתַּעֲנִית מִן הַדִּבּוּר מִמַּה שֶּׁיְּקַבֵּל עָלָיו מִן הָאֲכִילָה, כִּי מִמֶּנּוּ לֹא יִהְיֶה לוֹ נֶזֶק לֹא בְּגוּפוֹ וְלֹא בְּנִשְׁמָתוֹ וְלֹא יֵחָלֵשׁ עַל יְדֵי הַתַּעֲנִית הַזּוֹ:

וְאָמְרוּ חֲזַ"ל: כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב מִשְּׁתִיקָה. פֵּרוּשׁ: גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים וְלִקָּטְתִּי מֵהֶם מִדּוֹתֵיהֶם הַחֲמוּדוֹת וְהַקְּדוֹשׁוֹת, וּמִכֻּלָּן הָיְתָה מִדַּת הַשְּׁתִיקָה הַטּוֹבָה שֶׁבְּכֻלָּם. אוֹ יֹאמַר, שֶׁאַךְ שֶׁהֵם הָיוּ חֲכָמִים מְחֻכָּמִים וּבְוַדַּאי לֹא הָיָה דִּבּוּרָם, חַס וְשָׁלוֹם, בְּדִבְרֵי רִיק, אַף עַל פִּי כֵן רָאִיתִי וּמָצָאתִי שֶׁהַיּוֹתֵר טוֹב לַגּוּף, בִּלְתִּי דִּבְרֵי תּוֹרָה, הוּא הַשְּׁתִיקָה מַמָּשׁ. וּמַה שֶׁאָמַר לַגּוּף, פֵּרוּשׁ: שֶׁהָאָדָם, אַף שֶׁיִּהְיֶה חָכָם וְשָׁלֵם בְּנַפְשׁוֹ כְּמוֹ חֲבֵרָיו שֶׁל ר' שִׁמְעוֹן, אַף עַל פִּי כֵן, מִצַּד הַחֹמֶר הַמְלֻבָּשׁ עַל הַנֶּפֶשׁ, אִי אֶפְשָׁר כִּמְעַט שֶׁיִּהְיוּ כָּל דְּבָרָיו מְצֻמְצָמִין כָּרָאוּי, עַל כֵּן טוֹבָה יוֹתֵר הַשְּׁתִיקָה. וְאִם זֶה בְּדוֹרוֹ שֶׁל ר' שִׁמְעוֹן, שֶׁהָיְתָה מֻרְגֶּלֶת לְשׁוֹנָם רַק בְּדִבְרֵי חָכְמָה, וַאֲפִלּוּ לֹא יִשְׁמֹר פִּיו כָּל כָּךְ, גַּם כֵּן לֹא יֵצֵא מִדַּרְכּוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, אָמַר שֶׁטּוֹב יוֹתֵר הַשְּׁתִיקָּה, מַה נַּעֲשֶׂה אֲזוֹבֵי הַקִיר, אֲשֶׁר כָּל מַחְשְׁבוֹתֵינוּ וְדִבּוּרֵנוּ מִנְּעוּרֵינוּ הוּא רַק בְּדִבְרֵי אֶפֶס וָרִיק? אִם לֹא נַחֲסֹם אֶת פִּינוּ בְּרֶסֶן הַשְּׁתִיקָה בְּכָל יְכָלְתֵּנוּ, בְּוַדַּאי תַּעֲשֶׂה הַלָּשׁוֹן אֶת שֶׁלָּהּ כְּפִי הֶרְגֵּלָהּ מִנְּעוּרָיו, וְיִהְיֶה הַהֶפְסֵד מְרֻבֶּה עַל הַשָּׂכָר כִּפְלֵי כִּפְלַיִם.