ספר נשים: הלכות גירושין, פרק ג
יא) היה לעדים בגט סימן מובהק, כגון שאמרו נקב יש בו בצד אות פלוני, או שאמרו מעולם לא חתמנו אלא על גט אחד שיש בו שמות כשמות אלו, הרי זה בחזקתו שהוא הגט שאיבד, ותתגרש בו, ואף על פי שמצאו אחר זמן מרובה, ובמקום שהשיירות מצויות, והוחזקו שם שנים ששמותיהן שוין.
יב) שנים – שני בני אדם ששמותיהם שוים, ושמות נשותיהם שוים, ששלחו שני גיטין שוים, כל אחד לאשתו, ונתערבו הגיטין ואי אפשר להכיר למי שייך כל אחד מהגיטין, נותנין שניהן לזו, וחוזרים ונותנים שניהן לזו, ועושים כן בעדי מסירה, וכיון שבודאי כל אחת מהן קיבלה גם את הגט שנכתב על ידי בעלה עבורה, שתיהן מגורשות. לפיכך, אם אבד אחד מהן, הרי השני בטל מספק, כיון שאין ידוע של מי אבד, ואף אם יתנו את הנותר לאחת מהן תהיה ספק מגורשת, ואם יתנוהו לשתיהן, תהיינה שתיהן ספק מגורשות.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
