מצוה שיג) מצות תענית ביום עשירי בתשרי

פרשת אמור

"אך בעשור לחודש… ועיניתם את נפשותיכם" (ויקרא כג כד-כז)

מצוות עשה לצום ביום העשירי בתשרי, והוא הנקרא יום הכיפורים, שנאמר 'אך בעשור לחודש וגו' ועניתם את נפשותיכם'. ופירשו חז"ל שלשון 'עינוי' האמורה כאן היינו עינוי מאכילה ושתיה. אמנם קיבלו חז"ל שכמו כן נאסרו עוד דברים מענייני הגוף, והם רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל, ותשה"מ.

משרשי המצוה, שהיה מחסדי השם על כל בריותיו לקבוע להם יום אחד בשנה לכפר על החטאים יחד עם החזרה בתשובה, ולכן נצטוינו להתענות בו, לפי שהמאכל והמשתה ויתר הנאות הגוף יעוררו החומר להימשך אחר התאוה והחטא, ויבטלו צורת הנפש החכמה מלחפש אחר האמת, והיינו אחר עבודת הא-ל ומוסרו הטוב והמתוק לכל בני הדעת. ואין ראוי שביום בואו של האדם לדין לפני אדוניו, יבוא בנפש חשוכה ומעורבבת מתוך המאכל והמשתה, במחשבות החומר אשר היא בתוכו, שאין דנים את האדם אלא לפי מעשיו שבאותה שעה, על כן טוב לו להגביר נפשו החכמה ולהכניע החומר לפניה באותו היום הנכבד, למען תהיה ראויה ונכונה לקבל כפרתה, ולא ימנענה מסך התאוות.

ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, באנשים ובנשים.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ביאור רחב של המצוה
מתוך הספר 'קדשנו במצוותיך' – תרי"ג מצוות מבוארות

מִצְוַת עֲשֵׂה לָצוּם בַּיּוֹם הָעֲשִׂירִי בְּחֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי, וְהוּא הַנִּקְרָא 'יוֹם הַכִּפּוּרִים', שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג כז) 'אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה", וּפֵרְשׁוּ חֲזַ"ל בְּסִפְרָא וּבַגְּמָרָא (יומא עד:) שֶׁלָּשׁוֹן 'עִנּוּי' הָאֲמוּרָה כָּאן הַיְנוּ עִנּוּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אִבּוּד נֶפֶשׁ, וְזֶהוּ עִנּוּי שֶׁל הִמָּנְעוּת מֵאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, שֶׁיֵּשׁ בְּכָךְ קְצָת אִבּוּד הַנֶּפֶשׁ, הַמִּתְקַיֶּמֶת מֵהָאֲכִילָה וְהַשְּׁתִיָּה. וְעוֹד קִבְּלוּ חֲזַ"ל שֶׁיּוֹם זֶה אָסוּר בִּרְחִיצָה, וְסִיכָה, בִּנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה. וְדָרְשׁוּ זֹאת בְּסִפְרָא מִמַּה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג לב) 'שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן', כְּלוֹמַר, כִּי כֶּפֶל לְשׁוֹן הַשְּׁבִיתָה יוֹרֶה עַל שְׁבִיתָה מֵעִנְיָנִים אֵלּוּ, וּשְׁבִיתָה מִמָּזוֹן הַגּוּף.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, שֶׁהָיָה מֵחַסְדֵי הָאֵל עַל בְּרִיּוֹתָיו לִקְבֹּעַ לָהֶן יוֹם אֶחָד בְּשָׁנָה לְכַפָּרָה עַל הַחַטָּאִים, יַחַד עִם הַתְּשׁוּבָה שֶׁיָּשׁוּבוּ. וּכְפִי שֶּׁהִתְבָּאֵר לְעֵיל (מצוה קפה), שֶׁאִלּוּ יִתְקַבְּצוּ וְיִצְטָרְפוּ עֲווֹנוֹת הַבְּרִיּוֹת שָׁנָה אַחֲרֵי שָׁנָה, תִּתְמַלֵּא סְאָתָם לְסוֹף שְׁנָתַיִם אוֹ שָׁלוֹשׁ אוֹ יוֹתֵר, וְיִתְחַיֵּב הָעוֹלָם כְּלָיָה, עַל כֵּן רָאָה ה' בָּרוּךְ הוּא בְּחָכְמָתוֹ, לְצֹּרֶךְ קִיּוּם הָעוֹלָם, לִקְבֹּעַ יוֹם אֶחָד בַּשָּׁנָה לְכַפָּרַת חֲטָאִים לַשָּׁבִים בִּתְשׁוּבָה. וּמִתְּחִלַּת בְּרִיאַת הָעוֹלָם יְעָדוֹ וְקִדְּשׁוֹ לְכָךְ, וְאַחַר שֶּׁיָּעַד הָאֵל בָּרוּךְ הוּא אֶת אוֹתוֹ הַיּוֹם לְכַפָּרָה, נִתְקַדֵּשׁ הַיּוֹם וְקִבֵּל כֹּחַ הַזַּכּוּת מֵאִתּוֹ יִתְעַלֶּה עַד שֶּׁהַיּוֹם עַצְמוֹ מְסַיֵּעַ בַּכַּפָּרָה, וְזֶה בֵּאוּר לְשׁוֹן חֲזַ"ל בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת 'וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר', כְּלוֹמַר, שֶׁיֵּשׁ כֹּחַ לַיּוֹם בְּעַצְמוֹ לְכַפֵּר עַל עֲבֵרוֹת קַלּוֹת. וְלָכֵן נִצְטַוֵּינוּ לְהִתְעַנּוֹת בְּיוֹם זֶה, לְפִי שֶׁהַמַּאֲכָל וְהַמִּשְׁתֶּה וְיֶתֶר הֲנָאוֹת חוּשׁ הַמִּשּׁוּשׁ יְעוֹרְרוּ אֶת הַחֹמֶר לְהִמָּשֵׁךְ אַחַר הַתַּאֲוָה וְהַחֵטְא, וִיבַטְּלוּ צוּרַת הַנֶּפֶשׁ הַחֲכָמָה מֵהַחִפּוּשׂ אַחַר הָאֱמֶת, שֶׁהִיא עֲבוֹדַת הָאֵל וּמוּסָרוֹ הַטּוֹב וְהַמָּתוֹק לְכָל בְּנֵי הַדַּעַת. וְאֵין רָאוּי לְעֶבֶד, בְּיוֹם בּוֹאוֹ לַדִּין לִפְנֵי אֲדוֹנָיו, לָבוֹא בְּנֶפֶשׁ חֲשׁוּכָה וּמְעוּרְבֶּבֶת מִתּוֹךְ הַמַּאֲכָל וְהַמִּשְׁתֶּה, בְּמַחְשָׁבוֹת הַחֹמֶר אֲשֶׁר הִיא בְּתוֹכוֹ, שֶּׁאֵין דָּנִים אֶת הָאָדָם אֶלָּא לְפִי מַעֲשָׂיו שֶׁבְּאוֹתָהּ שָׁעָה, עַל כֵּן טוֹב לוֹ לְהַגְבִּיר נַפְשׁוֹ הַחֲכָמָה וּלְהַכְנִיעַ הַחֹמֶר לְפָנֶיהָ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם הַנִּכְבָּד, לְמַעַן תִּהְיֶה רְאוּיָה וּנְכוֹנָה לְקַבֵּל כַּפָּרָתָהּ, וְלֹא יִמְנָעֶנָּה מָסַךְ הַתַּאֲווֹת.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, מַה שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (שם פ.) שֶׁשִּׁיעוּר הָאֲכִילָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים לְחַיֵּב עָלֶיהָ מִן הַתּוֹרָה הוּא כְּכוֹתֶבֶת הַגַּסָּה, וְהַיְנוּ כְּשִׁעוּר תָּמָר גָּדוֹל, מֵהַמַּאֲכָלִים הָרְאוּיִים לַאֲכִילָה. וְהַטַּעַם שֶׁנִּשְׁתַּנָּה שִׁיעוּר אֲכִילָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁהוּא כְּכוֹתֶבֶת הַגַּסָּה, מִשִּׁיעוּר שְׁאָר אֲכִילַת אִסּוּרִים שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁהֵם בִּכְזַיִת, מִפְּנֵי שֶׁהַתּוֹרָה אָסְרָה אֶת הָאֲכִילָה בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם בִּלְשׁוֹן 'עִנּוּי', וְלֹא בִּלְשׁוֹן 'לֹא תֹאכְלוּ' כְּמוֹ בִּשְׁאָר אִסּוּרִים, וְקִבְּלוּ חֲזַ"ל שֶׁאָמְנָם 'אֲכִילָה' נִקְרֵאת בִּכְזַיִת, אֲבָל 'עִנּוּי' הוּא כָּל זְמַן שֶׁלֹּא אָכַל הָאָדָם עַד שִׁיעוּר כּוֹתֶבֶת גַּסָּה, שֶּׁאֵין דַּעַת בֶּן אָדָם מִתְיַשֶּׁבֶת בְּפָחוֹת מִשִּׁיעוּר זֶה. וְשִׁעוּר הַשְּׁתִיָּה הָאֲסוּרָה הוּא מְלוֹא לֻגְמָיו שֶׁל אָדָם, שֶׁהוּא כַּבֵּיצָה, וּבְּפָחוֹת מִכָּאן דִּינוֹ כַּחֲצִי שִׁיעוּר, הָאָסוּר מִן הַתּוֹרָה, אַךְ אֵין בּוֹ כָּרֵת. וּלְפִיכָךְ, מִי שֶׁהוּא חוֹלֶה, אַף עַל פִּי שֶּׁאֵין בּוֹ סַכָּנָה גְּמוּרָה, אִם יִהְיֶה חָלוּשׁ הַרְבֵּה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים רָאוּי לְהַאֲכִילוֹ וּלְהַשְׁקוֹתוֹ מְעַט מְעַט, פָּחוֹת מֵהַשִּׁיעוּר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כָּרֵת, וְהַיְנוּ מַאֲכָל פָּחוֹת מִכּוֹתֶבֶת הַגַּסָּה, וּמַשְׁקֵה פָּחוֹת מִמְּלֹא לֻגְמָיו, וְנוֹתְנִים רֶוַח בֵּין אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה שֶׁל פַּעַם אַחַת לְפַעַם אַחֶרֶת כְּדֵי שִׁיעוּר אֲכִילַת פְּרָס, שֶׁהוּא זְמַן אֲכִילַת שָׁלֹשׁ בֵּיצִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְטָרְפוּ הָאֲכִילוֹת וְתִהְיֶה נֶחְשֶׁבֶת כַּאֲכִילָה אַחַת וְשִׁעוּר אֶחָד. אֲבָל בֵּין הָאֲכִילָה לְבֵין הַשְּׁתִיָּה אֵין צָרִיךְ לְהַפְסִיק, שֶּׁאֵין אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה מִצְטָרְפִים לְעִנְיָן זֶה. וְהַשִּׁיעוּר שֶׁצָּרִיךְ לְהַפְסִיק בֵּין שְׁתִיָּה לִשְׁתִיָּה הוּא זְמַן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּדֵי שְׁתִיַּת רְבִיעִית. וּמֻתָּר לִשְׁקוֹל וּלְשַׁעֵר דְּבָרִים אֵלֶּה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים לְעֵת הַצֹּרֶךְ, כִּי מוּטָב שֶׁנִמְדֹּד וְנָחוּשׁ וְנַרְחִיק אֶת הָאֲכִילוֹת, שֶׁלֹּא לֶאֱכוֹל שִׁיעוּר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אִיסּוּר כָּרֵת, וְלֹא נָחוּשׁ לְאִסּוּר הַשְּׁקִילָה שֶׁהוּא מִדְּרַבָּנָן. עוֹד אָמְרוּ חֲזַ"ל (יומא עז:) שֶׁהָעִנּוּיִים הָאֲסוּרִים מִדְּרַבָּנָן, כְּגוֹן רְחִיצָה וְסִיכָה, לֹא גָּזְרוּ בָּהֶם אֶלָּא כְּשֶׁעוֹשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם שֶׁלֹּא לְצֹּרֶךְ, אֲבָל כָּל שֶׁעוֹשֶׂה אוֹתָם לְצֹּרֶךְ, לֹא גָּזְרוּ, וּכְגוֹן מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פְּצָעִים, שֶׁסָּךְ כְּדַרְכּוֹ. וּמִי שֶׁצָּרִיךְ לָלֶכֶת לִשְׁמוֹר אֶת פֵּרוֹתָיו, מֻתָּר לַעֲבוֹר בְּמַיִם, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁמֻּתָּר לָלֶכֶת בְּמַיִם לִדְבַר מִצְוָה, בֵּין בַּהֲלִיכָה בֵּין בַּחֲזָרָה. וּבְעִנְיַן אִיסּוּר נְעִילַת הַסַּנְדָּל, הַיְנוּ בְּסַנְדָּל שֶׁל עוֹר, אֲבָל שֶׁל מִין אַחֵר, וּכְגוֹן שֶׁל שַׁעַם וְגֶמִי וּשְׁאָר מִינֵי עֲשָׂבִים, מֻתָּר לְהַלֵּךְ בּוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.

וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן, בְּאֲנָשִׁים וּבְנָשִׁים. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְאָכַל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים כְּשִׁעוּר כּוֹתֶבֶת הַגַּסָּה, בִּטֵל מִצְוַת עֲשֵׂה זוֹ, וְעָבַר עַל לָאו שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כָּרֵת (מצוה שטז), שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג כט) 'כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ'. אָכַל אוֹ שָׁתָה כְּשִׁעוּר זֶה בִּשְׁגָגָה, חַיָּב קָרְבָּן חַטָּאת.