מסכת תרומות, פרק יא, משנה ו
משנה ו: מְגוּרָה שֶׁפִּנָּה מִמֶּנָּה חִטֵּי תְרוּמָה, אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִהְיוֹת יוֹשֵׁב וּמְלַקֵּט אַחַת אַחַת, אֶלָּא מְכַבֵּד כְּדַרְכּוֹ, וְנוֹתֵן לְתוֹכָהּ חֻלִּין:
משנה ו: מְגוּרָה – אוצר ש'אוגרים', משמרים בו תבואה, שֶׁפִּנָּה מִמֶּנָּה חִטֵּי תְרוּמָה, אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִהְיוֹת יוֹשֵׁב וּמְלַקֵּט מקרקעית האוצר אַחַת אַחַת מהחטים, אֶלָּא מְכַבֵּד (-מטאטא) את המקום כְּדַרְכּוֹ, כפי שרגילים לכבד אוצר בזמן שמפנים אותו, וְנוֹתֵן לְתוֹכָהּ חֻלִּין, כיון שתרומה בזמן הזה אינה אלא מדרבנן, ולא החמירו בה.
