מסכת סוכה, פרק א, שיעור 11

גמרא

אָמַר רַב הוּנָא, אָמַר שְׁמוּאֵל, סְכָךְ פָּסוּל המונח בסוכה בָּאֶמְצַע, ויש מצידיו סכך כשר, הרי הוא פּוֹסֵל בְּאופן שיש בו שיעור אַרְבָּעָה טְפָחִים. ואם הסכך הפסול מונח מִן הַצַּד, סמוך לדופן, פּוֹסֵל רק בְּאופן שיש בו שיעור אַרְבַּע אַמּוֹת. וְרַב אָמַר, בֵּין אם הסכך הפסול נמצא בָּאֶמְצַע ובֵין אם הוא נמצא מִן הַצַּד, אינו פוסל אלא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת.

פוסק הרי"ף את ההלכה: וְהִלְכְתָא בְּהָא כִּשְׁמוּאֵל ואף שבדרך כלל ההלכה כרב כשנחלק על שמואל בענינים השייכים לאיסורים], דְּהָא רַבָּנָן דְּבֵי רַב כְּוָותֵיהּ סְבִירָא לְהוּ – כיון שמוכח מהגמרא שאף רבנן דבי רב סוברים כשמואל.

וְהַנֵּי מִילֵּי – ודינים אלו, ששיעור סכך פסול הוא בארבע אמות או בארבעה טפחים, היינו דווקא בְּסוּכָּה גְּדוֹלָה, שיש בסכך הכשר לבדו שיעור מספיק כדי להכשיר את הסוכה, אֲבָל בְּסוּכָּה קְטַנָּה, שיש בה שיעור ז' טפחים על ז' טפחים מצומצמים, בֵּין אם הסכך הפסול נמצא בָּאֶמְצַע ובֵין אם הוא נמצא מִן הַצַּד, שיעורו לפסול הוא בִּשְׁלֹשָׁה טְפָחִים, ורק אם הסכך הפסול הוא פחות מג' טפחים, שזהו פחות משיעור 'לבוד', הסוכה כשרה.

אָמַר אַבַּיֵּי, היה רווח של אֲוִיר ריק, שאין בו סכך כשר ולא פסול ברוחב שְׁלֹשָׁה טפחים בְּסוּכָּה גְּדוֹלָה, שזהו שיעור אויר הפוסל את הסוכה, וּמִיעֲטוֹ, בֵּין אם עשה כן בְּקָנִים הכשרים לסיכוך ובֵין אם מיעטו בְּשַׁפּוּדִין של ברזל הפסולים לסיכוך, הָוֵי מִיעוּט המועיל, והסוכה כשרה, שהרי סכך פסול אינו פוסל ברוחב ג' טפחים בסוכה גדולה. אבל אם היה רווח ג' טפחים של אויר בְּסוּכָּה קְטַנָּה, של ז' טפחים, אם מיעטו בְּקָנִים הכשרים לסיכוך, הָוֵי מִיעוּט. אבל אם מיעטו בְּשַׁפּוּדִין של ברזל, לֹא הָוֵי מִיעוּט, וכפי שהתבאר לעיל שבסוכה קטנה סכך פסול פוסל בג' טפחים.

שנינו במשנה לעיל, 'הרחיק את הסיכוך מן הדפנות ג' טפחים, פסולה', אך אויר פחות מג' טפחים אינו פוסל, כיון שעד ג' טפחים יש דין 'לבוד'. הגמרא דנה באופן שהאויר שבסוכה אינו סמוך לדופן אלא באמצע: הניח אויר ריק לְמַעְלָה, בָּאֶמְצַע, בשיעור הפחות מג' טפחים, פְּלִיגֵי בָּהּ – נחלקו בדין זה רַב אָחָא וְרָבִינָא, חַד אָמַר, יֵשׁ לָבוּד בָּאֶמְצַע, וכיון שהאויר הריק הוא פחות מג' טפחים הסוכה כשרה. וְחַד אָמַר, אֵין לָבוּד בָּאֶמְצַע, כיון שהלכה זו של 'לבוד', שהיא הלכה למשה מסיני, נאמרה רק באויר ריק הסמוך לדופן הסוכה, ולא באמצע הסכך. פוסק הרי"ף את ההלכה: וְהִלְכְתָא, יֵשׁ לָבוּד אף באמצע, דְקַיְימָא לָן – שהרי מקובל בידינו (פסחים עד:) דִּבְכָל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ, במקום שנחלקו רַב אָחָא וְרָבִינָא, רָבִינָא לְקוּלָּא – הוא המיקל, וְהִלְכְתָא כְּוָתֵיהּ – והלכה כמותו.

שנינו במשנה, 'בית שנפחת וסיכך על גביו, אם יש בין הכותל לסיכוך ד' אמות, פסולה. פחות מד' אמות, כשרה, וכן חצר המוקפת אכסדרה'. הגמרא דנה בדין זה של חצר המוקפת אכסדרה, באופן שונה מהמובא במשנה: אִיתְּמַר – נשנתה מימרא זו בבית המדרש, סִכֵּךְ האדם עַל גַּבֵּי אַכְסַדְרָה, באופן שהמרחק בין קירות האכסדרה לסכך גדול מד' אמות, שֶׁיֵּשׁ לָהּ פְּצִּימִין – אבל יש בסמוך למקום הסכך עמודים הסמוכים זה לזה, באופן שאין בין עמוד לעמוד ג' טפחים, ומדין לבוד נחשבים הם כמחיצה סגורה, הרי זה כאילו יש דפנות בסמוך לסכך, ודִּבְרֵי הַכֹּל כְּשֵׁרָה, ואף שעמודים אלו לא נעשו לשם סוכה, אלא עבור תקרת האכסדרה. ובאופן שאֵין לָהּ פְּצִּימִין, אך העמיד את הסכך גבוה מעט מקצה התקרה של האכסדרה, אַבַּיֵּי אָמַר, כְּשֵׁרָה. וְרָבָא אָמַר, פְּסוּלָה. ומבארת הגמרא את טעמי מחלוקתם, אַבַּיֵּי אָמַר כְּשֵׁרָה, כיון דאַמְרִינָן פִּי תִּקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם – הקצה של תקרת האכסדרה הבולט לתוך חלל הסוכה נחשב כאילו הוא יורד למטה ומשמש כדופן ואילו במשנה מדובר באופן שקצה התקרה של האכסדרה שווה בגובהו לסכך]. וְרָבָא אָמַר פְּסוּלָה, כיון שהוא סובר שלֹא אַמְרִינָן פִּי תִּקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם. פוסק הרי"ף את ההלכה: וְהִלְכְתָא כְּרָבָא, שאין אומרים פי תקרה יורד וסותם, ואפילו באופן שיש שתי דפנות כהלכתן אין אומרים 'פי תקרה יורד וסותם' להשלים לדופן שלישית ובדעת אביי נחלקו הראשונים האם הוא מתיר אף כשאין כלל דפנות, ועל ידי דין 'פי תקרה יורד וסותם' מחשיבים כאילו יש שלש דפנות, או שרק באופן שיש שתי דפנות כהלכתן מכשיר אביי את השלישית על ידי 'פי תקרה יורד וסותם' (ר"ן)]. וְהַאי דְּאַמְרִינָן – ומה שאמרה הגמרא במחלוקת זו שמדובר שסיכך 'עַל גַּבֵּי אַכְסַדְרָה', לַאו 'עַל גַּבֵּי' מַמָּשׁ, שהיה הסיכוך כמו 'עֲלִיָּה' הבנויה על גבי ה'בית', אֶלָּא בְּסָמוּךְ לָהּ, שהיה הסכך מונח בסמוך לאכסדרה ומאהיל על החלל שבין שלשת צדדי האכסדרה, כְּדִכְתִיב בפסוק (במדבר ב כ) 'וְעָלָיו מַטֵּה מְנַשֶּׁה', וּמְתַּרְגְּמִינָן – ותרגם אונקלוס 'וְדִסְמִיכִין] עֲלוֹהִי', הרי שלשון 'על' משמשת כ'סמוך'. וְזוֹ הִיא צוּרָתָהּ.

מביאה הגמרא מעשה בענין זה: רַב אַשִׁי, אַשְׁכְּחֵיהּ -מצאו] לְרַב כָּהֲנָא, דִּמְסַכֵךְ עַל גַּבֵּי אַכְסַדְרָה שֶׁאֵין לָהּ פְּצִּימִין, שהיתה סוכתו עם שתי דפנות כהלכתן, ולא עשה בצד השלישי אפילו טפח, אָמַר לֵיהּ רב אשי, לֹא סָבַר מַר – האם אין אדוני סובר מימרא זו, שרק אם יֵשׁ לָהּ פְּצִּימִין כְּשֵׁרָה, אבל אם אֵין לָהּ פְּצִּימִין הרי היא פְּסוּלָה, וכדעת רבא. אַחְוֵי לֵיהּ – הראה לו רב כהנא שהיו שם פצימין באופן שנִרְאֶה מִבַּחוּץ וְשָׁוֶה מִבִּפְנִים, כלומר, היה אותו 'פצים' צמוד לדופן הסוכה ורחב ממנה בשיעור טפח, אך אותו טפח היה בולט כלפי חוץ, ואילו בפנים הסתיים בשוה עם הדופן, ולכן העומד בתוך הסוכה אינו רואה אותו, אך העומד מחוץ לסוכה מבחין בבליטה זו, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שפצים זה היה באופן שנִרְאֶה מִבִּפְנִים, וְשָׁוֶה מִבַּחוּץ, והיינו שמתוך הסוכה היה ניכר שהפצים בולט בשיעור טפח ונחשב כדופן שלישית, ורק מבחוץ לא היה הדבר ניכר, ובשני אופנים אלו הסוכה כשרה.