מאמר שני, יט-כ

יט. הכוזרי: מן הראוי לקבוע את תחילת קביעות הימים מסין, מפני שהוא הקצה המזרחי של הישוב.

כ. החבר: ההתחלה לכניסת השבת נעשית משעה ששוקעת השמש על האדם הנמצא בסיני, מקום שנצטוו על שמירת השבת הראשונה, או יותר נכון מ'אלוש', ששם ירד המן תחלה. והנה ככל שנלך מערבה יותר ויותר, יתאחר מעט זמן זריחת החמה ושקיעתה, ואם נסובב את כדור הארץ מארץ ישראל לצד מערב דרך תחתית הארץ, שהיא הנקודה המרוחקת מארץ ישראל 180 מעלות, ונגיע אל סין, הנמצאת בחלק המזרחי של הישוב, יתאחר שם מועד הזריחה והשקיעה בשמונה עשרה שעות מהזמן בארץ ישראל. ולמשל, כשזורחת השמש לבני ארץ ישראל, באותו זמן הוא חצות לילה לתושבי סין, וכשחצות היום בארץ ישראל, הוא זמן זריחת החמה בסין, ויוצא איפוא שמתאחרת כניסת השבת אצלם בשמונה עשרה שעות יותר ממה שנכנסת ליושבי ארץ ישראל.

(חשבון זה של שעות נקבע כך, משום הצורך לחלק את כדור הארץ לארבע נקודות, כל נקודה מרוחקת מחברתה ברבע היקף הכדור, ונמצא איפוא שכל נקודה רואה את זריחת החמה בהבדל של רבע יום שהוא שש שעות).