מסכת מעשרות, פרק ב, משנה א
פרק ב, משנה א: הָיָה עוֹבֵר בַּשּׁוּק וְאָמַר, טְלוּ לָכֶם תְּאֵנִים, אוֹכְלִין וּפְטוּרִין. לְפִיכָךְ אִם הִכְנִיסוּ לְבָתֵּיהֶם, מְתַקְּנִים וַדָּאי. טְלוּ וְהַכְנִיסוּ לְבָתֵּיכֶם, לֹא יֹאכְלוּ מֵהֶם עֲרַאי. לְפִיכָךְ אִם הִכְנִיסוּ לְבָתֵּיהֶם, אֵינָם מְתַקְּנִים אֶלָּא דְמָאי:
פרק ב, משנה א: אף על פי שתקנו חכמים שפירות עמי הארץ יהיו אסורים באכילה עד שיפרישו מהם מעשרות כדין, מחשש שאותו עם הארץ לא הפרישם, מכל מקום אם הָיָה עם הארץ החשוד על המעשרות עוֹבֵר בַּשּׁוּק, וְאָמַר, טְלוּ לָכֶם תְּאֵנִים במתנה, אוֹכְלִין וּפְטוּרִין – רשאים לאכול מהם ופטורים מלהפריש מהם מעשרות, והטעם לכך, כיון שיתכן שלא הוכנסו התאנים לביתו, ולא התחיבו מעולם במעשרות, ואף שהמכירה עצמה מחייבת במעשרות, הרי כאן לא היתה מכירה אלא נתן להם את התאנים במתנה. לְפִיכָךְ, כיון שהפטור הוא רק משום שיתכן שלא הוכנסו התאנים לביתו, אִם המקבלים הִכְנִיסוּ את התאנים לְבָתֵּיהֶם, מְתַקְּנִים וַדָּאי – עליהם להפריש תרומות ומעשרות בתורת ודאי, כיון שכשאמר להם לשון 'טלו לכם תאנים' משמע מכך שיאכלום במקומם, ולא יכניסום לבתיהם (ומדובר בנתינה מועטת, באופן שהדרך היא לאוכלה בשוק), וסמך על כך שיאכלו אכילת עראי ללא הפרשת תרומות ומעשרות, ובודאי לא הפריש, ולכן כשהכניסום לבתיהם הוקבעו להתחייב במעשרות, ועליהם להפרישם כפי שמפרישים מטבל ודאי. אבל אם אמר להם טְלוּ וְהַכְנִיסוּ לְבָתֵּיכֶם, הרי משמעות לשונו שכבר התחייבו במעשרות כיון שהכניסם לביתו, ועל כך יש להאמינו, ואף שכלול בלשונו גם שכבר הפריש מהם תרומות ומעשרות, הרי כיון שהוא עם הארץ אינו נאמן על כך, ולכן לֹא יֹאכְלוּ מֵהֶם עֲרַאי, כיון שהוקבעו להתחייב במעשרות, ואנו חוששים שמא לא הפרישם, לְפִיכָךְ, אִם הִכְנִיסוּ לְבָתֵּיהֶם, אֵינָם מְתַקְּנִים אותם אֶלָּא בתורת דְמָאי, כלומר, ככל פירות עם הארץ, שמספק יש להפריש מהם מעשרות (וכיון שזהו ספק אינו צריך להוציא בפועל מעשר ראשון ומעשר עני, אלא קורא להם שם במקומם, ומשאירם ברשותו, שהמוציא מחבירו עליו הראיה).
