מסכת מעשרות, פרק ב, משנה ב
משנה ב: הָיוּ יוֹשְׁבִין בַּשַּׁעַר אוֹ בַחֲנוּת, וְאָמַר, טְלוּ לָכֶם תְּאֵנִים, אוֹכְלִין וּפְטוּרִין, וּבַעַל הַשַּׁעַר וּבַעַל הַחֲנוּת חַיָּבִין. רַבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר, עַד שֶׁיַּחֲזִיר אֶת פָּנָיו, אוֹ עַד שֶׁיְּשַׁנֶּה מְקוֹם יְשִׁיבָתוֹ:
משנה ב: הָיוּ יוֹשְׁבִין בַּשַּׁעַר אוֹ בַחֲנוּת, וְאָמַר להם בעל השער או בעל החנות 'טְלוּ לָכֶם תְּאֵנִים', אף שהם נמצאים בתוך רשותו, הרי אלו אוֹכְלִין וּפְטוּרִין, כיון שרשותו של אדם קובעת רק לעצמו, ולא לאחרים, וּבַעַל הַשַּׁעַר וּבַעַל הַחֲנוּת, שזו רשותם, חַיָּבִין. רַבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר אף את בעל השער והחנות, כיון שזהו מקום שאדם מתבייש לאכול בו, ורשותו של אדם קובעת למעשר רק כשאינו מתבייש לאכול שם, עַד שֶׁיַּחֲזִיר אֶת פָּנָיו, אוֹ עַד שֶׁיְּשַׁנֶּה את מְקוֹם יְשִׁיבָתוֹ, שבאופנים אלו אינו מתבייש לאכול, ורשותו קובעת לו להתחייב במעשרות.
