מסכת סוכה, פרק ג, שיעור 20

משנה

נאמר בתורה (ויקרא כג מ) 'וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים', פרק זה עוסק בפרטי הדינים של נטילת ארבעת המינים: לוּלָב הַגָּזוּל וְהַיָּבֵשׁ, פָּסוּל, 'הגזול' פסול מפני שזו מצוה הבאה בעבירה, ו'היבש' מפני שאינו 'הדר', ולומדים מלשון 'הדר' שנאמרה באתרוג שאף שלשת המינים האחרים צריכים להיות בעלי הדר.

לולב שֶׁל אֲשֵׁרָה – עץ של עבודה זרה, הטעון שריפה, וְשֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת – הבא מעיר של ישראל שעבדו כולם עבודה זרה, וציותה התורה לשרוף את העיר עם כל אשר בה, פָּסוּל, כיון שלולב צריך שיעור מסוים, כמו שיבואר להלן, ולולב העומד להישרף הרי הוא כלולב שאין בו שיעור.

נִקְטַם – נחתך רֹאשׁוֹ של הלולב, ואינו 'הדר', או שנִפְרְצוּ עָלָיו – נעקרו ממנו, פָּסוּל. נִפְרְדוּ עָלָיו זה מזה בראשיהם, אך עדיין מחוברים הם לשדרה, כָּשֵׁר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, יַאַגְדֶנּוּ מִלְמַעְלָה – יקשור את עלי הלולב שנפרדו בחלקם העליון, כדי שיראה כשאר לולבים.

צִנֵּי הַר הַבַּרְזֶל – לולבים הבאים ממקום הנקרא 'הר הברזל', שעליהם קצרים ביותר, כְּשֵׁרוֹת, ובלבד שיגיע ראשו של העלה התחתון לעיקרו של העלה העליון, אבל אם הם קצרים יותר – פסול.

לוּלָב שֶׁיֶּשׁ בּוֹ שְׁלשָׁה טְפָחִים כְּדֵי לְנַעְנֵעַ בּוֹ, כָּשֵׁר, ובגמרא יבואר שיעור זה.

גמרא

שנינו במשנה, 'נִקְטַם רֹאשׁוֹ כו' פסול'. אָמַר רַב הוּנָא, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא, לֹא שָׁנוּ דין זה, שהלולב פסול, אֶלָּא באופן שנִקְטַם – נחתך רֹאשׁוֹ, והיינו ראש העלה העליון שבלולב, אֲבָל אם רק נִסְדַּק אותו עלה העליון, כָּשֵׁר. וְאִי נִסְדַּק העלה העליון עד כדי כך דְּעָבֵיד כִּי – שנעשה כמו הֶמְנֵק, פָּסוּל, ומבאר הרי"ף, וְ'המנק' הוּא כְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שְׁנֵי רָאשִׁים, וְזֶה צוּרָתוֹ: ץ .

תַּנְיָא בברייתא, לוּלָב כָּווּץ – העשוי קמטים קמטים, קָווּץ – שיש בו קוצים, כָּפוּף – שראש הלולב כפוף כמו עלה של ירק רך המתכופף בראשו, סָדוּק – שהעלה העליון שלו נסדק לגמרי ונראה כ'המנק', עָקֹם עד כדי שהוא דּוֹמֶה לְמַגָּל, פָּסוּל. חָרוּת – לולב קשה, שאי אפשר לכופפו, פָּסוּל. דּוֹמֶה לְחָרוּת, שהתחיל להתקשות אך לא התקשה לגמרי, כָּשֵׁר.

שנינו בברייתא, 'עָקֹם דּוֹמֶה לְמַגָּל, פָּסוּל'. אָמַר רָבָא, לֹא אֲמָרָן – לא אמרו בברייתא דין זה, שהעקום כמגל פסול, אֶלָּא באופן שהתעקם מִלְּפָנָיו, כלומר מהצד שכנגד שדרתו, אֲבָל מִלְּאַחֲרָיו – שהשדרה כפופה לאחוריה, בְּרִיָּיתֵיהּ הוּא – דרך ברייתו של הלולב היא כך, וְכָשֵׁר. וְאָמַר רַב פָּפָּא, וְלִצְדָדִין – אם התעקם הלולב לצדדים, כִּלְפָנָיו דָּמֵי, ופסול. וְאָמְרֵי לָהּ – ויש אומרים בשם רב פפא, כִּלְאַחֲרָיו דָּמֵי – הרי הוא כמי שהתעקם לאחוריו, וכשר. פוסק הרי"ף את ההלכה: הִלְכָּךְ – לכן, כיון שיש מחלוקת בדין לולב שהתעקם לצדדים, עַבְדִינָן לְחוּמְרָא – יש להחמיר בספק זה, וְכִלְפָנָיו דָּמֵי – והרי הוא כמי שהתעקם לפניו, וּפָסוּל.

אָמַר רָבָא, הַאי לוּלָבָא דְּסָלִיק בְּחַד הוּצָא – לולב שכל עליו הם עלים בודדים, ואינם כפולים כדרך שאר הלולבים, בַּעַל מוּם הוּא, וּפָסוּל.

שנינו במשנה, 'נפרצו עליו, פסול. נִפְרְדוּ עָלָיו, כָּשֵׁר'. אָמַר רַב, 'נִפְרְדוּ עָלָיו' היינו דְּאִיפְרוּד אִיפְרוֹדֵי. 'נִפְרְצוּ עָלָיו' היינו דְּעָבְדֵי – שנעשו כְּחוּפְיָא. ומבאר הרי"ף, פֵּרוּשׁ, 'נִפְרְצוּ עָלָיו' היינו כְּגוֹן שֶׁנָתְּרוּ – שנשרו לגמרי מִן הַשִּׁדְרָה, וְהֵן תְּלוּיִין בָּהּ ואינם מחוברים אליה כלל, וְזֶהוּ ביאור הלשון 'דְּעָבֵיד כִּי חוּפְיָא', כלומר, שנעשו כמו 'חופיא', שֶׁהַהוּצִין – עלי הלולב, כְּשֶׁנֶּחְתָּכִין מִן הַשִּׁדְרָה, נִקְרָאִין 'חוּפְיָא', כִּדְגָרְסִינַן בְּהַגּוֹזֵל קַמָּא (ב"ק צו.) 'הוּצִין וְעַבְדִינְהוּ חוּפְיָא', והיינו שגזל לולב וניתק ממנו את העלים (והנידון שם הוא לגבי קניית הגזילה בשינוי), וְהוּא כְּעֵין שְׁבִירָה. 'נִפְרְדוּ' היינו שֶׁנִּפְרְדוּ הַהוּצִין, כְּעֵין פְּתִיחַת הֶחָרָיוֹת – ענפי הדקל, וְלֹא נִתַּק אֶחָד מֵחֲבֵירוֹ, וּלְפִיכָךְ הוא כָּשֵׁר.

בָּעֵי – הסתפק רַב פָּפָּא, נֶחְלְקָה הַתְּיוֹמֶת מַהוּ, ולהלן יבואר אופן זה. תָּא שְׁמַע – בא ושמע ראיה לכך, דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֵּן לֵוִי, אם נֶחְלְקָה הַתְּיוֹמֶת, נַעֲשֵׂית כְּמִי שֶׁנִּיטֶּלֶת הַתְּיוֹמֶת, וּפָסוּל. מבאר הרי"ף, פֵּרוּשׁ, הַ'תְּיוֹמֶת' היינו גַּבָּא דְּהוּצָא – גב העלים, דִּמְתָיֵים לְהוּ – שמסיים ומחבר לִשְׁנֵי צִידֵּי הֶעָלֶה, וּמְשַׁוֵּי לְהוּ חַד – ועושה את שני העלים כעלה אחד, כִּי כָּל אַחַת וְאַחַת מהעלים שבלולב כְּפוּלָה לִשְׁנַיִם, וּתְאוֹמָה מִגַּבָּהּ. וְאִם נִפְרְדוּ הַהוּצִין זֶה מִזֶּה, וְעָמַד כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּשֶׁהוּא כָּפוּל לִשְׁנַיִם – פתוח מהצד שאינו מחובר בו, וְהַתְּיוֹמֶת שֶׁלָּהֶן קַיֶּימֶת מגבן ומחברתן זו לזו, כָּשֵׁר, וְאִם נֶחְלְקָה הַתְּיוֹמֶת, וכל אחד מעלי הלולב מופרד לכל ארכו מהעלה שהיה מחובר אליו, הרי זה כאילו 'ניטלה התיומת', כלומר כלולב שהוסרו ממנו לגמרי כל ה'תיומות', והיינו החוטים המחברים כל שני עלים בגבן לעלה אחד, והֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ נִפְרְצוּ הֶעָלִין – כמי שנתלשו העלים לגמרי, (כיון שאין הבדל אם נתלשו העלים בקצה המחבר אותם לשדרה, או שנתלשו מגבן זה מזה), וּפָסוּל.