ספר נשים: הלכות גירושין, פרק ח
יד) אמר לה בעלה בעת הגירושין 'הרי זה גיטך, והנייר ישאר שלי', אינה מגורשת, לפי שאין זה כריתות, שהרי הגט עצמו נשאר שייך לו. אך אם אמר לה הרי זה גיטך על מנת שתתני לי את הנייר, הרי זה גט, וזכתה בו לגמרי והרי זו כריתות, ואחר כך תקיים את התנאי ותתן לו את הנייר.
טו) חקק הבעל את הגט על טס של זהב (שהרי התבאר לעיל שחקיקה מועילה ככתיבה לענין זה), ונתנו לה, ואמר לה 'הרי זה גיטך וכתובתך', הרי זה גט כשר, ונתקבלה כתובתה, אם אכן יש בטס שווי ממון שהוא כדי כתובתה. ואם לאו, שהיה הזהב שוה פחות מכתובתה, ישלים כתובתה.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
