יום שבת
י"א כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

שיעור 112, מסכת יבמות, פרק שנים עשר

אָמַר רָבָא, אָמַר רַב סְחוֹרָה, אָמַר רַב הוּנָא, חוֹלְצִין – רשאים בית דין להתיר יבמה על ידי חליצה, אַף עַל פִּי שֶּׁאֵין מַכִּירִין את היבם ואת היבמה, שאכן היא אשת המת והוא אחי המת. וּמְמָאֲנִין – רשאים בית דין להתיר קטנה שהשיאוה אחיה ואמה על ידי שממאנת היא בבעלה, אַף עַל פִּי שֶּׁאֵין מַכִּירִין את הבעל והאשה. לְפִיכָךְ, כיון שבית דין עושים דברים אלו גם כשאינם מכירים בעצמם את הצדדים, עדים שראו את מעשה החליצה אֵין כּוֹתְבִין גֵּט – שטר חֲלִיצָה, המוכיח שאשה זו מותרת להנשא למי שתרצה, אֶלָּא אִם כֵּן מַכִּירִין הם בבירור את היבם והיבמה. וְאֵין עדי מיאון כּוֹתְבִין גֵּט מֵאוּן, המוכיח שקטנה זו מותרת להנשא למי שתרצה, אֶלָּא אִם כֵּן מַכִּירִין, והטעם לכך, כיון דחַיְישִׁינָן שהשטר יגיע לְיד בֵית דִּין טוֹעִין, והחשש הוא שאותם בית דין יטעו בדין זה, ודִּילְמָא לֹא דַּיְיקֵי בָּתַר עֵדִים – שמא לא יבררו עוד אחר עדות העדים שבשטר, ויסמכו על כך, ולפי האמת אין זו עדות המועילה, כיון שאין בית דין הראשון מברר האם אכן זו האשה הזקוקה לחליצה או למיאון.
אחר שהביאה הגמרא את דברי רבא בשם רב הונא, מוסיפה הגמרא, וְרָבָא דִּידֵיהּ – בעצמו אינו סובר כן, אלא אָמַר, אֵין בית דין חוֹלְצִין, אֶלָּא אִם כֵּן מַכִּירִין את היבם והיבמה, וְאֵין מְמָאֲנִין – אין מקבלים מיאון, אֶלָּא אִם כֵּן מַכִּירִין, לְפִיכָךְ עדים הרואים זאת כּוֹתְבִין גֵּט חֲלִיצָה אַף עַל פִּי שֶּׁאֵין מַכִּירִין, ויכולים הם לסמוך על הבית דין שביררו זאת, וְכוֹתְבִין גֵּט מֵאוּן אַף עַל פִּי שֶּׁאֵין מַכִּירִין, וְלֹא חַיְישִׁינָן לְבֵית דִּין טוֹעִין – אין חוששים שמא טעו בית דין בהלכה זו עצמה ועשו את החליצה או המיאון בלי שיכירו את היבם והיבמה, או את הבעל והממאנת, אלא סומכים עליהם שעשו כהוגן, ומַאי טַעְמָא – מה הטעם באמת לכך שהבית דין הראשון צריכים להכיר שהם הם האנשים, כיון דְּבֵי דִּינָא בָּתַר בֵּי דִּינָא הוּא דְּלֹא דַּיְיקֵי – אין בית דין מדקדקים אחר בית דין אחר, ויבואו לסמוך עליהם בלא לברר את הדבר בעצמם, ולכן מוטל על הבית דין הראשון לברר זאת, אֲבָל בָּתַר עֵדִים דַּיְיקֵי – אמנם אם היו אלו עדים בלבד המעידים על מעשה מסוים, מבררים בית דין אחריהם את הדבר, וּכְבָר כְּתָבְנוּהוּ בְּפֶרֶק יֵשׁ נוֹחֲלִין. פוסק הרי"ף, וַהֲלָכָה כְּרָבָא, שבית דין צריכים לברר קודם החליצה או המיאון מי הם הבאים לפניהם, וממילא לאחר שעשו בית דין חליצה או מיאון ניתן לסמוך על כך בלא לחזור ולברר את הדבר שוב.

משנה
המשנה מבארת את דרך החליצה לפרטיה, ודורשת היא דינים שונים מלשון הפסוקים בענין זה, שנאמר (דברים כה ז-י): 'וְאִם לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל הַזְּקֵנִים וְאָמְרָה מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי. וְקָרְאוּ לוֹ זִקְנֵי עִירוֹ וְדִבְּרוּ אֵלָיו וְעָמַד וְאָמַר לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ. וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְיָרְקָה בְּפָנָיו וְעָנְתָה וְאָמְרָה כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו. וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל'. מִצְוַת חֲלִיצָה, בָּא הוּא – אחי המת וִיבִמְתּוֹ לְבֵית דִּין, וְהֵן נוֹתְנִין לוֹ עֵצָה הַהוֹגֶנֶת לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר 'וְקָרְאוּ לוֹ זִקְנֵי עִירוֹ וְדִבְּרוּ אֵלָיו', ומילת 'אליו' מיותרת היא, ובאה ללמד שנותנים לו עצה המתאימה לו (מלבי"ם), וכמו שיבואר בגמרא. ואם אין היבם רוצה לייבמה אלא לחלוץ לה, וְהִיא אוֹמֶרֶת את לשון הפסוק 'מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל, לֹא אָבָה יַבְּמִי', וְהוּא אוֹמֵר גם כן את לשון הפסוק 'לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ'. וְדוקא בִלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ הָיוּ אוֹמְרִים דברים אלו, ולא בשאר לשון. 'וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים, וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ, וְיָרְקָה בְּפָנָיו', וצריך שיהא זה רוֹק שֶׁנִּרְאֶה לְדַיָּנִים, 'וְעָנְתָה וְאָמְרָה כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו', עַד כַּאן הָיוּ מַקְרִין אוֹתוֹ, ומצד הדין אין צריך לקרוא גם את הפסוק האחרון שבפרשה 'וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל', וְאמנם כְשֶׁהִקְרָא רַבִּי הוּרְקָנוֹס תַּחַת הָאֵלָה בִּכְפַר עַכּוֹ וְגָמַר אֶת כָּל הַפָּרָשָׁה, הֻחְזְקוּ – הורגלו כל בתי הדין לִהְיוֹת מַקְרִין אֶת כָּל הַפָּרָשָׁה. נאמר בפסוק, 'וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל', מִצְוָה בַּדַּיָּנִים, שיקראוהו כך, וְלֹא מִצְוָה בַּתַּלְמִידִים היושבים לפני רבם בשעת החליצה, שאינם צריכים לקוראו 'חלוץ הנעל'. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִצְוָה עַל כָּל הָעוֹמְדִים שָׁם לוֹמַר 'חֲלוּץ הַנָּעַל, חֲלוּץ הַנָּעַל, חֲלוּץ הַנָּעַל'.

"גָּדוֹל מִכּוּלָּם רַב יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אַלְפַאסִי... חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה." (ספר יוחסין)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?