250. חשק וחיבה (ב)

הָרוֹצֶה לִזְכּוֹת לְמִדָּה זוֹ, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ חֵשֶׁק וְחִבָּה לְכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, יַרְבֶּה לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת אֲפִילוּ בְּעַל כָּרְחוֹ, שֶׁלֹּא מֵרְצוֹנוֹ הַטּוֹב, יִדְחֹק עַצְמוֹ וִיבַטֵּל רְצוֹנוֹ מִפְּנֵי רְצוֹן קוֹנוֹ, וְעַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ חז"ל 'לְעוֹלָם יַעֲסֹק אָדָם בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת אֲפִילוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ', כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה, כִּי סְגֻלַּת מִצְווֹת ה' לְזַכֵּךְ אֶת הַנֶּפֶשׁ וּלְטַהֲרָהּ, וּמִיּוֹם לְיוֹם תִּפָּקַחְנָה עֵינָיו עַד שֶׁיֶּעֱרַב וִיבֻשַּׂם לוֹ עֵסֶק הַתּוֹרָה וְקִיּוּם הַמִּצְווֹת מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם. וְאִם יִקְרֶה לוֹ מִקְרֶה שֶׁיִּתְבַּטֵּל מִתּוֹרָה וּמִצְווֹת, יִהְיֶה לוֹ מַר מִמָּוֶת, כִּי כֵן הוּא הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ, כִּי לְשֵׁם מַה לָנוּ הַחַיִּים – אִם לֹא כְּדֵי לַעֲבוֹד אֶת בּוֹרְאֵנוּ וּלְדָבְקָה בּוֹ, לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לִפְנֵי כִּסֵּא כְּבוֹדוֹ, וְאִם אָנוּ מִתְרַחֲקִים מִמֶּנּוּ, טוֹב מְאֹד מוּתֵינוּ מֵחַיֵּינוּ.