כו וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ כז בֶּן־אָדָ֗ם הִנֵּ֤ה בֵֽית־יִשְׂרָאֵל֙ אֹֽמְרִ֔ים הֶֽחָז֛וֹן אֲשֶׁר־ה֥וּא חֹזֶ֖ה לְיָמִ֣ים רַבִּ֑ים וּלְעִתִּ֥ים רְחוֹק֖וֹת ה֥וּא נִבָּֽא׃ כח לָכֵ֞ן אֱמֹ֣ר אֲלֵיהֶ֗ם כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה לֹֽא־תִמָּשֵׁ֥ךְ ע֖וֹד כָּל־דְּבָרָ֑י אֲשֶׁ֨ר אֲדַבֵּ֤ר דָּבָר֙ וְיֵ֣עָשֶׂ֔ה נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃
(כו) וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר.
(כז) בֶּן אָדָם, הִנֵּה בֵית יִשְׂרָאֵל אֹמְרִים, אף שתתקיים הנבואה בהכרח, וכפי שהתבאר שאין הדבר תלוי בסיבות אחרות, אך הֶחָזוֹן אֲשֶׁר הוּא חֹזֶה – מה שראה במראה הנבואה, לְיָמִים רַבִּים – יבוא רק בעוד ימים רבים, וּלְעִתִּים רְחוֹקוֹת הוּא נִבָּא – וגם מה שנשלח הנביא לומר אל העם, הוא גם כן דבר העתיד להיות לזמן רחוק, כי ברוב הפעמים מאריך ה' את הזמן עד לפורענות, כדי שיוכלו בינתיים לשוב בתשובה, וכך תתבטל הגזירה.
(כח) לָכֵן אֱמֹר אֲלֵיהֶם, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים, אמנם היו פעמים שנמשך הזמן עד לקיום הגזירה, כדי שיוכלו לחזור בתשובה, וכן אירע לפעמים שלא התקיימה כל הגזירה אלא רק חלקה, כי אולי על ידי מקצת הרעה שתבוא עליהם יחזרו בתשובה, זה היה רק כל זמן שלא נחתם גזר הדין, אבל עתה שנחתם גזר הדין, לֹא תִמָּשֵׁךְ עוֹד כָּל דְּבָרָי – כל הדברים שדיברתי לא יימשכו עוד, אלא יתקיימו כולם, ולא רק מקצתם, כי עד עתה היה הדיבור לתכלית שלא ייעשה לבסוף, כלומר, שעל ידי שישמעו את הדיבור יחזרו בתשובה ולא אצטרך להביא עליה את המעשה, ואילו עתה, אֲשֶׁר אֲדַבֵּר דָּבָר וְיֵעָשֶׂה – הדיבור הוא כדי לעשותו, ולא אמתין שיחזרו בתשובה, כי נחתם גזר דינם, נְאֻם ה' אֱלֹהִים.
