ג) וכל מקום שאמרנו בחיבור זה 'הרי זה ספק גירושין' או שהיא 'ספק מגורשת', הרי זו לא תנשא, ואם נשאת תצא, והולד ספק ממזר, מפני שהיא ספק ערוה. וכן אם גירש את אשתו בגט פסול, או שהיתה ספק מגורשת ורצה להחזירה (והוא ישראל ולא כהן), הרי זו מותרת לבעלה, ואף שצריך לקדשה, אינו צריך לחדש הנישואין ולברך שבע ברכות ולכתוב כתובה, עד שתתגרש גירושין גמורין, ובא להחזירה, שצריך לחדש הנישואין, לברך שבע ברכות ולכתוב כתובה חדשה.
ד) כל מי שנשאת בגט בטל, והיינו שהוא פסול מהתורה, ונישאה לאדם אחר, אף שלפי האמת לא חלו נישואיהם כלל ומן התורה אינה צריכה ממנו גט, מכל מקום הרי זו צריכה גט מבעל שני מדבריהן – מדרבנן, כדי שלא יאמרו בני אדם בטעות שאשת איש יוצאה בלא גט, וצריכה גט מן הראשון להתירה לשאר העם, שהרי היא אשתו מן התורה, ונאסרה על שניהם לעולם, אף על פי שנבעלה בשגגה, ואף שבאופן שנבעלה לשני בשוגג לא נאסרה לראשון מהתורה, מכל מקום נאסרה מדרבנן, כדי שלא יאמרו החזיר זה גרושתו אחר שנשאת. ואם עבר אחד משניהן והחזירה, יוציא.
