מסכת מעשר שני, פרק ג, משנה א
פרק ג, משנה א: לֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ, הַעַל אֶת הַפֵּרוֹת הָאֵלּוּ לִירוּשָׁלַיִם לְחַלֵּק, אֶלָּא אוֹמֵר לוֹ, הַעֲלֵם שֶׁנֹּאכְלֵם וְנִשְׁתֵּם בִּירוּשָׁלָיִם. אֲבָל נוֹתְנִים זֶה לָזֶה מַתְּנַת חִנָּם:
משנה א: לֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ, הַעַל אֶת הַפֵּרוֹת הָאֵלּוּ לִירוּשָׁלַיִם, לְחַלֵּק – ונתחלק בהם, כיון שמוטל על הבעלים להעלות את הפירות לירושלים, וכאשר אחר עושה זאת עבורו עליו לשלם לו, וכשאומר לו שיתן לו בתמורה לכך חלק מהפירות נמצא פורע את חובו במעשר שני, והדבר אסור. אֶלָּא אוֹמֵר לוֹ, הַעֲלֵם שֶׁנֹּאכְלֵם וְנִשְׁתֵּם בִּירוּשָׁלָיִם, שמשמעות לשון זו היא שמזמינו לאכול ולשתות עמו, והדבר מותר. אֲבָל נוֹתְנִים זֶה לָזֶה מַתְּנַת חִנָּם ואפילו אם כל אחד מהם העלה את פירות חבירו, הדבר מותר, ואין בכך משום הערמה).
