פרשת חקת
"זאת התורה אדם כי ימות באהל…" (במדבר יט יד)
מצוות עשה, שנצטוינו להתנהג בענין טומאת מת כמו שצותה אותנו התורה עליו, שנאמר 'זאת התורה, אדם כי ימות באהל, כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יטמא שבעת ימים'.
משרשי ענין טומאת מת, כי בהפרד מעל הגוף צורת השכל החיה הטובה וישאר הוא לבדו, בשגם הוא בשר, פחות וגרוע ומשתוקק אל הרעות, וגם ברעתו הרבה החטיא את הנפש היקרה בעודה שוכנת אצלו, על כן ראוי שיטמא את כל סביביו בהתפשט מעליו כל הודו, שזו נפשו, ולא נשאר בו כי אם החומר הרע.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ביאור רחב של המצוה
מתוך הספר 'קדשנו במצוותיך' – תרי"ג מצוות מבוארות
מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁנִּתְנַהֵג בְּעִנְיַן טֻמְאַת הַמֵּת כְּמוֹ שֶׁצִּוְּתָה אוֹתָנוּ הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט יד) 'זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל כָּל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל וְכָל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים'.
מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, מַה שֶּׁהִתְבָּאֵר לְעֵיל (מצוה רסג), שֶׁעִנְיָן הַטֻּמְאָה דָּבָר נִמְאָס וְנֶאֱלָח, וְגוּף הָאָדָם הַמֵּת הוּא אֲבִי אֲבוֹת הַטֻּמְאָה, כְּלוֹמַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ טֻמְאָה חֲזָקָה עַד מְאֹד, לְמַעְלָה מִכָּל טֻמְאָה. וְטַעַם טֻמְאַת הַמֵּת, כִּי בְּהִפָּרֵד מֵעַל גּוּף הָאָדָם צוּרַת הַשֵּׂכֶל הַחַיָּה הַטּוֹבָה, וְיִשָּׁאֵר הוּא לְבַדּוֹ, כֵּיוָן שֶּׁהַגּוּף מִצַּד עַצְמוֹ הוּא בָּשָׂר פָּחוּת וְגָרוּעַ הַמִּשְׁתּוֹקֵק אֶל הָרָעוֹת, וּמֵחֲמָת רָעָתוֹ הַמְּרֻבָּה הֶחֱטִיא אֶת הַנֶּפֶשׁ הַיְקָרָה בְּעוֹדָה שׁוֹכֶנֶת אֶצְלוֹ, עַל כֵּן רָאוּי שֶׁיְּטַמֵּא כָּל סְבִיבָיו בְּהִתְפַּשֵּׁט מֵעָלָיו כָּל הוֹדוֹ, שֶׁזּוֹ נַפְשׁוֹ, וְלֹא נִשְׁאַר בּוֹ כִּי אִם הַחֹמֶר הָרַע.
מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, מַה שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל שֶּׁהַמֵּת מְטַמֵּא בְּשָׁלֹשׁ דְּרָכִים: א. בְּמַגָּע, וְהַיְנוּ שֶׁיִּגַּע הָאָדָם בַּטֻּמְאָה עַצְמָהּ, בֵּין בְּיָדוֹ בֵּין בְּרַגְלוֹ אוֹ בִּשְׁאָר גּוּפוֹ, אֲפִילוּ בִּלְשׁוֹנוֹ, בְּצִפָּרְנָיו אוֹ בְּשִׁנָּיו, נְגִיעָה הִיא, כֵּיוָן שֶׁכְּחֵלֶק מֵהַגּוּף הֵם נֶחְשָׁבִים. ב. בְּמַשָּׂא, וְהַיְנוּ שֶׁיִּשָּׂא אָדָם אֶת הַטֻּמְאָה, אַף שֶׁלֹּא נָגַע בָּהּ, אֲפִילוּ הָיָה בֵּינוֹ לְבֵינָהּ כַּמָּה כֵּלִים, הוֹאִיל וּנְשָׂאָהּ – נִטְמָא. בֵּין אִם נְשָׂאָהּ בְּיָדוֹ וּבֵין אִם נְשָׂאָהּ בְּכָל דָּבָר שֶׁבְּגוּפוֹ, טָמֵא. וּמֵסִיט בִּכְלָל נוֹשֵׂא הוּא, כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ טֻמְאָה בְּרֹאשׁ קוֹרָה, מִכֵּיוָן שֶׁהֵזִיז הָאָדָם אֶת הַקּוֹרָה בְּדֶרֶךְ כָּל שֶׁהִיא, אַף שֶׁהַטֻּמְאָה בָּרֹאשׁ הָאַחֵר שֶׁל הַקּוֹרָה – טָמֵא. וְטֻמְאַת בֵּית הַסְּתָרִים, כְּגוֹן בְּבֵית הַשֶּׁחִי וְכַדּוֹמֶה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ מְטַמְּאָה מִשּׁוּם נְגִיעָה, מְטַמֵּאת הִיא מִדִּין מַשָּׂא. וְרַק הָאָדָם נִטְמָא בְּמַשָּׂא בְּלֹא נְגִיעָה, וְלֹא הַכֵּלִים. ג. בְּאֹהֶל, וְאֹפֶן טֻמְאָה זֶה שֶׁל אֹהֶל נֶאֱמַר רַק בְּטֻמְאַת מֵת, וְלֹא בִּשְׁאָר הַטֻּמְאוֹת. וְהַמֵּת מְטַמֵּא בְּאֹהֶל בֵּין אָדָם וְכֵלִים וּבֵין מַאֲכָלִים וּמַשְׁקִים. בֵּין אִם נִכְנַס הָאָדָם כּוּלוֹ לְאֹהֶל הַמֵּת, אוֹ אֲפִילוּ מִקְצָתוֹ, כְּגוֹן שֶׁהִכְנִיס שָׁם רָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו אוֹ חוֹטְמוֹ, נִטְמָא כּוּלוֹ. וְהַנְפָלִים, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְקַשְּׁרוּ אֵיבְרֵיהֶם, מְטַמְּאִים. וְכַזַּיִת בָּשָׂר מִן הַמֵּת, וְאֵבֶר אֶחָד שָׁלֵם שֶׁנֶּחְתַּךְ מִן הָאָדָם אַף עַל פִּי שֶּׁאֵין בּוֹ כְּזַיִת בָּשָׂר, כָּל אֵלּוּ מְטַמְּאִים בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל. וְ'אֵבֶר' נִקְרָא כָּל אֶחָד מִמָּאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֵיבָרִים שֶׁבָּאָדָם. שֶׁבְּכָל אֶחָד מֵהֶם יֵשׁ בָּשָׂר וְגִידִים וְעַצְמוֹת, וְאֵין הַשִׁינַיִם מִן הַמִּנְיָן. עַצְמוֹת הַמֵּת, אַף שֶּׁאֵין עֲלֵיהֶן בָּשָׂר, אִם הָיְתָה נִכֶּרֶת בָּהֶם צוּרַת הָאָדָם מְטַמְּאוֹת אֲפִילוּ בְּאֹהֶל. וְאֵלּוּ הֵן הָעֲצָמוֹת שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל שֶׁמְּטַמְּאוֹת אֲפִילוּ בְּאֹהֶל, הַשִּׁדְרָה, וְהַגוּלְגוֹלֶת, וַעֲצָמוֹת שֶׁהֵן רוֹב בִּנְיַן הַגּוּף, וְהַיְנוּ שְׁנֵי שׁוֹקַיִם וְיָרֵךְ, וַעֲצָמוֹת שֶׁהֵן רוֹב מִנְיַן הָעֲצָמוֹת שֶׁבְּגוּף, וְהַיְנוּ מֵאָה עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ עֲצָמוֹת, מִתּוֹךְ מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֵיבָרִים. וְשִׁדְרָה וְגֻּלְגֹּלֶת שֶׁאָמְרוּ, דַּוְקָא כְּשֶׁהֵן שְׁלֵמוֹת, אֲבָל אִם חָסְרָה הַשִּׁדְרָה אֲפִילוּ חוּלְיָא אַחַת, אוֹ שֶׁחָסְרָה הַגֻּלְגֹּלֶת כְּסֶלַע, אֵין מְטַמְּאִים בְּאֹהֶל. וּשְׁאָר עֲצָמוֹת, שֶׁאֵינָן רוֹב בִּנְיָן וְרוֹב מִנְיָן, אִם יֵשׁ בָּהֶן רֹבַע קַב עֲצָמוֹת, מְטַמְּאוֹת אֲפִילוּ בְּאֹהֶל, וְאִם לָאו אֵין מְטַמְּאוֹת בְּאֹהֶל.
