ספר נשים: הלכות גירושין, פרק י
יז) המגרש את אשתו, וחזר ובעלה בפני עדים קודם שתנשא לאחר, בין שגירשה מן הנשואין בין מן האירוסין, הואיל ואשתו היתה, הרי זו בחזקת שהחזירה להיות אשתו ולשם קידושין בעל, ולא לשם זנות. ואפילו ראו אותו שנתן לה מעות אין אומרים שהיתה זו ביאת זנות, שחזקה היא שאין אדם עושה בעילתו באשתו בעילת זנות, והרי בידו לעשותה בעילת מצוה, לפיכך הרי זו בחזקת מקודשת קידושי ודאי, וצריכה ממנו גט שני.
יח) אם רק נתייחד עמה בפני עדים, והוא שיהיו שני העדים רואים את התייחדותם כאחד, אם היתה מגורשת מן הנשואין, חוששין לה שמא נבעלה, והן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה, שכל המקדש בביאה אינו צריך לבעול בפני עדים, אלא יתייחד בפניהן ויבעול, כמו שבארנו, לפיכך צריכה גט מספק, וכל זמן שלא קיבלה גט הרי היא ספק מקודשת לו. ואם היתה מגורשת מן האירוסין, אין חוששין לה שמא בא עליה, שהרי אין לבו גס (-רגיל) בה, ואינה צריכה ממנו גט שני.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
