שיעור 5, ספר דניאל, פרק א, יא-טז
יא וַיֹּ֥אמֶר דָּֽנִיֵּ֖אל אֶל־הַמֶּלְצַ֑ר אֲשֶׁ֤ר מִנָּה֙ שַׂ֣ר הַסָּֽרִיסִ֔ים עַל־דָּֽנִיֵּ֣אל חֲנַנְיָ֔ה מִֽישָׁאֵ֖ל וַֽעֲזַרְיָֽה׃ יב נַס־נָ֥א אֶת־עֲבָדֶ֖יךָ יָמִ֣ים עֲשָׂרָ֑ה וְיִתְּנוּ־לָ֜נוּ מִן־הַזֵּֽרֹעִ֛ים וְנֹֽאכְלָ֖ה וּמַ֥יִם וְנִשְׁתֶּֽה׃ יג וְיֵֽרָא֤וּ לְפָנֶ֨יךָ֙ מַרְאֵ֔ינוּ וּמַרְאֵה֙ הַיְלָדִ֔ים הָאֹ֣כְלִ֔ים אֵ֖ת פַּת־בַּ֣ג הַמֶּ֑לֶךְ וְכַֽאֲשֶׁ֣ר תִּרְאֵ֔ה עֲשֵׂ֖ה עִם־עֲבָדֶֽיךָ׃ יד וַיִּשְׁמַ֥ע לָהֶ֖ם לַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַיְנַסֵּ֖ם יָמִ֥ים עֲשָׂרָֽה׃ טו וּמִקְצָת֙ יָמִ֣ים עֲשָׂרָ֔ה נִרְאָ֤ה מַרְאֵיהֶם֙ ט֔וֹב וּבְרִיאֵ֖י בָּשָׂ֑ר מִ֨ן־כָּל־הַיְלָדִ֔ים הָאֹ֣כְלִ֔ים אֵ֖ת פַּת־בַּ֥ג הַמֶּֽלֶךְ׃ טז וַיְהִ֣י הַמֶּלְצַ֗ר נֹשֵׂא֙ אֶת־פַּת־בָּגָ֔ם וְיֵ֖ין מִשְׁתֵּיהֶ֑ם וְנֹתֵ֥ן לָהֶ֖ם זֵֽרְעֹנִֽים׃
(יא) אחרי שראה דניאל שמצא חן וחסד בעיני שר הסריסים, ידע שאף שהוא עצמו לא יתן לו מאכלים אחרים, מכל מקום יעלים את עיניו ממעשי המלצר הממונה על מאכליהם, כיון שגם אם יגלו את מעשי המלצר לא ייענש השר מחמתו, וַיֹּאמֶר דָּנִיֵּאל אֶל הַמֶּלְצַר, אֲשֶׁר מִנָּה שַׂר הַסָּרִיסִים עַל דָּנִיֵּאל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, ולא אמר לו כפי שאמר לשר הסריסים שאינו רוצה להתגאל במאכלי המלך.
(יב) אלא הציע בפניו את הדברים כאילו המאכלים הדשנים והמשובחים של המלך אינם טובים עבורם, וזקוקים הם למאכלים פשוטים יותר, ולכן אמר לו, נַס (-נַסֵּה) נָא אֶת עֲבָדֶיךָ יָמִים עֲשָׂרָה, שזהו הזמן שהמאכלים שאוכל האדם משפיעים על מראהו, וְיִתְּנוּ לָנוּ בימים אלו מִן הַזֵּרֹעִים, וְנֹאכְלָה. וּמַיִם יתנו לנו במקום היין, וְנִשְׁתֶּה.
(יג) ולאחר אותם עשרה ימים, וְיֵרָאוּ לְפָנֶיךָ מַרְאֵינוּ, וּמַרְאֵה הַיְלָדִים האחרים הָאֹכְלִים אֵת פַּת בַּג הַמֶּלֶךְ, וְכַאֲשֶׁר תִּרְאֵה עֲשֵׂה עִם עֲבָדֶיךָ.
(יד) וַיִּשְׁמַע לָהֶם המלצר לַדָּבָר הַזֶּה, כי הוא לא חשב שיש למלך ענין בכך שיאכלו דוקא מאכלים אלו, אלא שרצון המלך רק שיהיו בריאים וחזקים, וכיון שבין כך לא יראה אותם המלך עד תוך השנים שהם מתלמדים בהם, לא חשש לנסות את הדבר לימים ספורים, וַיְנַסֵּם יָמִים עֲשָׂרָה.
(טו) וּמִקְצָת (-ובסוף) אותם יָמִים עֲשָׂרָה, נִרְאָה מַרְאֵיהֶם טוֹב, וּבְרִיאֵי בָּשָׂר, יותר מִן כָּל הַיְלָדִים הָאֹכְלִים אֵת פַּת בַּג הַמֶּלֶךְ, ואף שבדרך הטבע אין הזרעונים מבריאים את הגוף כל כך כמו בשר ויין, היה הדבר בדרך נס, שיהיה מראיהם טוב יותר משאר הילדים.
(טז) וכיון שראה זאת המלצר המשיך לנהוג איתם כן, ובפרט שהיה לו ריוח מהדבר, וַיְהִי הַמֶּלְצַר נֹשֵׂא לעצמו אֶת פַּת בָּגָם וְיֵין מִשְׁתֵּיהֶם, וְנֹתֵן לָהֶם לאכול זֵרְעֹנִים.
