ספר נשים: הלכות גירושין, פרק יא

ה) הרי שנבדקה לאחר שנעשתה בת שתים עשרה שנה ויום אחד ולא נמצאו לה סימנין, הואיל ונבעלה אחר שהגיעה לזמן הראוי לסימנין, הרי זו חוששין לה שמא הביאה סימנים ונשרו, ולפיכך צריכה גט מספק. ואם מיאנה אחר שנבדקה ולא נמצאו לה סימנים, ונתקדשה לאחר, צריכה ממנו גט מספק. ואם נשאת לאחר, תצא מזה ומזה, והולד ספק ממזר משניהם.
ו) קטנה שלא מיאנה, והגדילה, ואף על פי שלא בְּעָלָה בַּעְלָהּ משנעשית בת שתים עשרה שנה ויום אחד, הרי זו אינה ממאנת (-אינה יוצאת במיאון בלבד), שהרי הגדילה, וצריכה גט מדברי סופרים ולא מן התורה, שהרי לא בא עליה אחר שהגיעה לשני נערות עד שנחוש לה שמא הביאה סימנין ותהיה ספק מקודשת, ולא בא עליה אחר שגדלה כדי שתהיה אשת איש גמורה, ונמצאת שאינה צריכה גט אלא מנשואי קטנות, שהן מדברי סופרים. לפיכך, אם עמדה ונתקדשה אחר שגדלה, תופסין בה מן התורה קדושין של שני, ואם גירש הראשון וביטל בכך את הקידושין והנישואין דרבנן, יכנוס השני. אבל אם גירש שני, לא יקיים ראשון, אף על פי שבאמת אינה נחשבת כגרושתו, שהרי יצאה על ידי מיאון, שמא יאמרו החזיר גרושתו מאחר שנתארסה לאחר. ואם בא עליה שני קודם שיגרש ראשון, תצא מזה ומזה, ואף השני אינו רשאי לישא אותה, מפני שדומה לאשה ששמעה שמת בעלה ונשאת ואחר כך בא בעלה, ובאופן זה אין הולד מן השני ממזר, כיון שאין זו אלא גזירה דרבנן מחמת שדומה למי שנישאה בהיותה אשת איש, ואם בא עליה ראשון קודם שגירש השני, הולד ממזר מהתורה, שהרי קידושי השני הם קידושין גמורים מהתורה, ואסורה על הראשון באיסור אשת איש.