מסכת ביצה, פרק ג, שיעור 29

פרק שלישי

פרק זה דן בעניני צידת בעלי חיים ושחיטתם ביום טוב. ויש להקדים, כי אף שמן התורה מותר לעשות ביום טוב כל מלאכה שיש בה צורך אוכל נפש, חכמים אסרו לעשות ביום טוב מלאכה שהיה ניתן לעשותה בערב יום טוב, וכלשון הרמב"ם (הלכות יום טוב פ"א ה"ה) 'כל מלאכה שאפשר לה ליעשות מערב יום טוב, ולא יהיה בה הפסד ולא חסרון אם נעשית מבערב, אסרו חכמים לעשות אותה ביום טוב, אף על פי שהיא לצורך אכילה. ולמה אסרו דבר זה, גזירה שמא יניח אדם מלאכות שאפשר לעשותן מערב יום טוב ליום טוב, ונמצא יום טוב כולו הולך בעשיית אותן מלאכות, וימנע משמחת יום טוב, ולא יהיה לו פנאי לאכול ולשתות'.

משנה

אֵין צָדִין דָּגִים מִן הַבֵּיבָרִין (-בריכות מים גדולות של דגים) בְּיוֹם טוֹב, כיון שזו מלאכה שיכולה להיעשות מערב יום טוב, ומחמת כן אסרו חכמים לעשותה ביום טוב, וְאֵין נוֹתְנִים לִפְנֵיהֶם (-לפני הדגים) מְזוֹנוֹת ביום טוב, דכיון שמוקצה הם ואסורים בצידה ואכילה, אסור לטרוח עבורם. אֲבָל צָדִין חַיָּה וְעוֹף מִן הַבֵּיבָרִין בְּיוֹם טוֹב, כיון שהם נחשבים בתוכם כניצודים כבר, וְנוֹתְנִין לִפְנֵיהֶם מְזוֹנוֹת, שהרי הם ראויים לצידה ושחיטה ואכילה, ואינם מוקצה. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לֹא כָּל הַבֵּיבָרִין שָׁוִין, שהרי יש ביברין גדולים, שבעלי החיים הנמצאים בהם טעונים צידה אף בתוכם, ויש ביברין קטנים, אלא זֶה הַכְּלָל, כָּל הַמְּחֻסָּר צֵידָה בתוך הביבר, אָסוּר. וְשֶׁאֵינוֹ מְחֻסָּר צֵידָה, מֻתָּר, ובגמרא יבואר מה השיעור של 'מחוסר צידה' לענין זה.

גמרא

הגמרא מבררת את ההלכה בענין המחלוקת שבמשנתנו: אָמַר רַב יוֹסֵף, אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל, הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, שאף בצידת בעלי חיים שבתוך הביברין יש חילוק, ומותר לצוד רק בעל חיים שאינו מחוסר צידה.

שנינו במשנה בדעת רבי שמעון בן גמליאל, 'זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁמְּחֻסָּר צֵידָה אָסוּר'. מבררת הגמרא, הֵיכִי דָּמֵי – באיזה אופן נחשב בעל החיים כמְחֻסָּר צֵידָה. אָמַר רַב יוֹסֵף, אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל, כְּגוֹן דְּאָמְרֵי – באופן שאומרים בני האדם הבאים לתופסו, הָבֵא מְצוּדָה וּנְצוּדֶנּוּ, אבל אם אינם צריכים כלי מיוחד אלא תופסים אותו בידם, הרי הוא נחשב כמי שאינו מחוסר צידה, ומותר לצודו ביום טוב.

משנה

משנתנו עוסקת בדין מצודות של בעלי חיים שהונחו בערב יום טוב: מְצוּדוֹת חַיָּה וְעוֹפוֹת וְדָגִים, שֶׁעֲשָׂאָן – הניחן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, לֹא יִטֹּל מתוכן בְּיוֹם טוֹב את בעל החיים הניצוד, אֶלָּא אִם כֵּן יוֹדֵעַ שֶׁנִּצּוֹדוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, דכיון שאסרו חכמים לצוד ביום טוב, ממילא אף אם ניצוד מאליו ביום טוב אסור הוא באכילה, שהרי בכניסת יום טוב לא היה ניצוד, ומוקצה הוא. אמנם רבן גמליאל חולק וסובר שבעלי חיים אלו, שיש ספק אם ניצודו קודם יום טוב או ביום טוב עצמו, אינם מוקצה ומותרים בטלטול, ורק באכילה אסרום חכמים. ומַעֲשֶׂה בְּנָכְרִי אֶחָד, שֶׁהֵבִיא דָּגִים ביום טוב לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְאָמַר רבן גמליאל שמֻתָּרִין הֵן בטלטול, אֶלָּא שֶׁאֵין רְצוֹנִי לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ, שאיני אוהבו.