מאמר שלישי, א 2

המשך א. החבר: אך אדם המגיע למדרגות גבוהות של דבקות, כגון חנוך, שנאמר בו 'ויתהלך חנוך את האלהים', או מדרגת אליהו הנביא זכור לטוב, הוא משתוקק לבדידות, לפרישות, ולהתפנות מחברת בני אדם, עד שיהיה ראוי להצטרף לחברת המלאכים.

לא ישתעמם אז בהעדר חברת בני אדם, כי המלאכים משמשים לו לחברה. השממון והבדידות של אנשים אל הוא דוקא בהיותם בתוך המון אנשים, כי חברת בני האדם גוזלת מהם את המנוחה הנחוצה להם, מנוחה שעל ידה יוכלו להשיג את הענינים השמימיים.

לאנשים כגון אלה, שאינם זקוקים לצרכים החומריים כמו המזון, ראויה הבדידות השלימה. ולא עוד, אלא שאלה משתוקקים למות, כי כבר השיגו מדרגה כה גבוהה, עד שאינם יכולים לקוות ולהשיג מדרגה גבוהה מזו.