חתימת הספר / פרק ד
פרק ד: בּוֹ יְבֹאַר רֹב הַשָּׂכָר, הַמָּצוּי בִּשְׁמִירַת הַלָּשׁוֹן, וּזְכוּת מְזַכֶּה הָרַבִּים.
עַל כֵּן הָאִישׁ הַנָּבוֹן צָרִיךְ מְאֹד לְהִתְחַזֵּק תָּמִיד בְּעִנְיָן זֶה, רוֹצֶה לוֹמַר: שְׁמִירַת הַלָּשׁוֹן, וְאָז אַשְׁרֵי לוֹ בָּזֶה וּבַבָּא, דַּאֲפִלּוּ בִּשְׁאָר מִצְוֹת, אִם יִתְחַזֵּק בְּאַחַת שֶׁלֹּא לַעֲבֹר עָלֶיהָ בְּשׁוּם פַּעַם, שְׂכָרוֹ גָּדוֹל מְאֹד, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה, וְכָל שֶׁכֵּן בָּזֶה.
דַּהֲלֹא כְּתִיב: "אִם תְּבַקְּשֶׁנָּה כַכָּסֶף, וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה, אָז תָּבִין יִרְאַת ה"'. וְיָדוּעַ הוּא, שֶׁכָּל אֶחָד מִבְּנֵי הָאָדָם רוֹצֶה שֶׁתִּהְיֶה לוֹ פַּרְנָסָה תְּמִידִית, אֲפִלּוּ בְּרֶוַח מוּעָט, וְלֹא מִקְרִית, אֲפִלּוּ רֶוַח מְרֻבֶּה, וְכָל שֶׁכֵּן בָּזֶה, שֶׁהִיא פַּרְנָסָה תְּמִידִית וְרֶוַח מְרֻבֶּה, שֶׁמִּצְוָה זוֹ יָכוֹל לְהִשְׂתַּכֵּר בָּהּ בֵּין כְּשֶׁהוּא יוֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ וּבֵין כְּשֶׁהוּא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וּבְבֵית הַמִּדְרָשׁ וּבֵין כְּשֶׁהוֹלֵךְ בַּשׁוּק וְרוֹאֶה בְּנֵי אָדָם שֶׁמְּדַבְּרִים דְּבָרִים שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן לְעִנְיָן שֶׁיִּתְרַחֵק מֵהֶם, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: יָשַׁב אָדָם וְלֹא עָבַר עֲבֵרָה, נוֹתְנִין לוֹ שָׂכָר כְּעוֹשֶׂה מִצְוָה. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: מִצְוָה זוֹ, יוּכַל לְהִשְׂתַּכֵּר בָּהּ מֵעֵת עָמְדוֹ מִשְּׁנָתוֹ עַד בָּעֶרֶב, שֶׁהוֹלֵךְ לִשְׁכַּב, וּבְלֹא יְגִיעָה, וְגַם הָרֶוַח מְרֻבֶּה, שֶׁעַל כָּל רֶגַע וָרֶגַע שֶׁל חֲסִימַת פִּיו זוֹכֶה לָאוֹר הַגָּנוּז, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל.
