שיעור 23, ספר דניאל, פרק ב, מד-מה

מד) וּֽבְיוֹמֵיה֞וֹן דִּ֧י מַלְכַיָּ֣א אִנּ֗וּן יְקִים֩ אֱלָ֨הּ שְׁמַיָּ֤א מַלְכוּ֙ דִּ֤י לְעָֽלְמִין֙ לָ֣א תִתְחַבַּ֔ל וּמַ֨לְכוּתָ֔ה לְעַ֥ם אָֽחֳרָ֖ן לָ֣א תִשְׁתְּבִ֑ק תַּדִּ֤ק וְתָסֵיף֙ כָּל־אִלֵּ֣ין מַלְכְוָתָ֔א וְהִ֖יא תְּק֥וּם לְעָֽלְמַיָּֽא׃ מה כָּל־קֳבֵ֣ל דִּֽי־חֲזַ֡יְתָ דִּ֣י מִטּוּרָא֩ אִתְגְּזֶ֨רֶת אֶ֜בֶן דִּי־לָ֣א בִידַ֗יִן וְ֠הַדֵּקֶת פַּרְזְלָ֨א נְחָשָׁ֤א חַסְפָּא֙ כַּסְפָּ֣א וְדַֽהֲבָ֔א אֱלָ֥הּ רַב֙ הוֹדַ֣ע לְמַלְכָּ֔א מָ֛ה דִּ֥י לֶֽהֱוֵ֖א אַֽחֲרֵ֣י דְנָ֑ה וְיַצִּ֥יב חֶלְמָ֖א וּמְהֵימַ֥ן פִּשְׁרֵֽהּ׃

(מד) וּבְיוֹמֵיהוֹן דִּי מַלְכַיָּא אִנּוּן – ובאותם ימים של עשר מלכויות אלו, הרמוזים באצבעות הרגלים של הצלם, והם המלכויות שיהיו באחרית הימים, יְקִים אֱלָהּ שְׁמַיָּא מַלְכוּ דִּי לְעָלְמִין לָא תִתְחַבַּל – יקים אלהי השמים מלכות שלא תישחת ולא תתבטל לעולם, וּמַלְכוּתָה לְעַם אָחֳרָן לָא תִשְׁתְּבִק – ולא תניח שימלוך איתה עוד עם אחר, אלא היא תהיה המלכות היחידה, תַּדִּק וְתָסֵיף כָּל אִלֵּין מַלְכְוָתָא – תכתוש ותכלה את כל המלכויות הללו, וְהִיא תְּקוּם לְעָלְמַיָּא – ורק מלכות זו תקום ותעמוד לעולם.

(מה) כָּל קֳבֵל דִּי חֲזַיְתָ – וזה לעומת מה שראית בחלום דִּי מִטּוּרָא אִתְגְּזֶרֶת אֶבֶן – שמתוך ההר נגזרת אבן דִּי לָא בִידַיִן – ולא נעשה הדבר בידי אדם, וְהַדֵּקֶת – ותכתוש אותה אבן פַּרְזְלָא נְחָשָׁא חַסְפָּא כַּסְפָּא וְדַהֲבָא – את הברזל, הנחושת, החרס, הכסף והזהב (ושינה כאן את סדר המלכויות, כיון שרמז לו כיצד יהיה הדבר, כי במלחמת גוג ומגוג יתקבצו בני אדום ויון, הרמוזים בברזל ובנחושת, להלחם עם בני ישמעאל הרמוזים בחרס בכסף ובזהב, שהם מלכויות מדי ופרס ומלכות בבל, שיהיו מלכויות חלשות באחרית הימים, ובני אדום ינצחו אותם ויכניעו אותם, ואחר כך האבן הקטנה, הרומזת על מלכות המשיח, תכתוש את כל המלכויות יחד, ותמלוך לבדה). סיים דניאל ואמר לנבוכדנצר, אֱלָהּ רַב – האלהים הגדול הוֹדַע לְמַלְכָּא מָה דִּי לֶהֱוֵא אַחֲרֵי דְנָה – הודיע למלך מה עתיד להיות אחריו, עד קץ הימים, וְיַצִּיב חֶלְמָא – וחלום זה הוא חלום אמיתי שיש לו קיום, וּמְהֵימַן פִּשְׁרֵהּ – ונאמן הוא פתרונו, כי בודאי יתקיים, כי נצח ישראל לא ישקר ולא יכזב.