מסכת עדיות, פרק ד, משנה י

משנה י: הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִתַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, שַׁבָּת אֶחָת.

אחד מחיובי הבעל לאשתו הוא חיוב 'עונה', ומשנתנו מבררת מהו שיעור החיוב המוטל על האדם, ואת דינו של המדיר את אשתו לענין זה: הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִתַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה, שאוסר על עצמו בנדר את הנאת תשמישה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אם הדירה עד שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת (-שבועיים), תמתין, אך אם הדירה לזמן ארוך יותר, חייב להוציאה בגט ולתת לה כתובה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אם הדירה שַׁבָּת אַחַת, תמתין, ואם הדירה יותר מכך, יוציא ויתן כתובה.