ספר נשים: הלכות גירושין, פרק יג
יא) כבר אמרנו שהגוי שהסיח לפי תומו שמת אדם פלוני, משיאין את אשתו על פיו. כיצד, היה גוי מסיח ואומר 'אוי לפלוני שמת, כמה היה נאה, וכמה טובה עשה עמי', או שהיה מסיח ואומר 'כשהייתי בא בדרך נפל פלוני שהיה מהלך עמנו ומת, ותמהני לדבר זה, כיצד מת פתאום', וכיוצא בדברים האלו שהן מראין שאין כונתו להעיד, הרי זה נאמן ומשיאים את אשת אותו פלוני על פי דבריו.
יב) וישראל ששמע מגוי המסיח לפי תומו שמת פלוני, מעיד בפנינו ששמע ממנו, ותנשא על פיו. במה דברים אמורים, שלא היתה שם אמתלא (-סיבה), אבל אם היתה שם אמתלא בשיחת הגוי שמחמתה יש טעם לחשוב שמא לא יתכוון אלא לדבר אחר, כגון שאמר הגוי לאחד 'עשה לי כך וכך, שלא אהרוג אותך כדרך שהרגתי פלוני', אין זה מסיח לפי תומו, כיון שכונתו להטיל אימה על זה, ויתכן שבאמת לא הרגו כלל.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
